Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1881-01-01 · 1 (1881) · p. Seite 149

Bereschith Rabba. 149 עם בעלה) , so könnte man leicht zu dem Schluß kommen, daß in den letzten Theil dieser Erzählung des B. r. spätere Zusätze hineingerathen sind: B. r. — אודיק ר׳ יוסי לקלהון והמהון מתבזין בגו שוקא א״ל למה את מחי לה א״ל כל יום הוא מובדא פרנסתי׳ דהדין שקיקא מני כיון השמע ר׳ יוסי בן נסבהון ובו׳ בהד ביתא מן דירי׳ ובו׳. V. r. vollständig mit Jer. übereinstimmend bloß: 'אודיק ד יוסי הגלילי וחמהון מתבזייא בגו שוקא נסבהון ובו' בהד ביתא. V. r. כיון דהות מטיא בשקקא דריה״ג הות קיימא לה וחזרה לאחורה• V. r. דריה״ג לא הוות אזלה (I.) ובשבונתיה . Es muß aber a»ch die Echtheit des Schlußsatzes im Jer. אפי' כן אציתון קלוי בלילא ובו׳ bezweifelt werden, da ihn V. r., der ans ihm entschieden schöpft (V. r. שדו הבט עלה, Jer. — שרי הבט לה, B. r. — שדי מהי לה, V. r. — ומבשרך אל התעלם ובו' זו גרושתו conf. I.) nicht erwähnt. In Wahrheit dürfte V. r. die Agada des V. r. wie den Jer. in einer andern Gestalt gehabt haben: B. r. אתין יסורין עליו ואיתעויד, V. r.: ואתעביר ההוא גברא פגי נהיר, Jer.: עני השיב) איתנהת מן נכסוי ואיתעבר כסגיא נהורא במת siehe S. 81). Daß aber B. r. schwerlich vom I. abhängig sei, zeigen diese wie noch andere Differenzen zur Genüge. B. r. והוות ציירת בירה ומהזרא לי׳ על שקקוא רקרתא ביון רהות מטי' בשקקי' דריה״ג הות קיימא לה והזרה לאחורה ובו'. Jer.: והות מהזרא לי׳ על כל קרתא ומדברא לי', חד זמן הזרתי׳ על בל קרתא ולא איתיהב ליה כלום ובו׳. — Auf die Thütigkeit einer zweiten Recension dürfte die Aendernng des B. r. Sect. 22 zurückzuführen sein. Nicht bloß Pesikt. d. Kahana 160a, sondern auch Vajikr. r. Sect. 10 und selbst Koh. r. zu Capit. 1, 2 lesen: א׳׳ר לוי המזמור הזה אדה״ר אמרו (in Koh. r. fehlt das Wort המזמר הזה), während der Ausspruch R. Levis in B. r. ובא משה והרשו על שמו eine weitere Ausführung der Pirke der. Elieser Sect. 19 zu sein scheint: עד שבא משה וחדשן . Daß diese Stelle in B. r. aber, welche Msc. N. nicht kennt (vgl. Bub. 160b Anm. 71) und am Rande des Jalk. z. St. als Entlehnung aus Tanchuma angegebei» ist, kein zufälliges Glossein eines Copisten, sondern einem jünger» Midrasch angehört, scheint Pes. rabbati Sect. 46 S. 95 b