Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1881-01-01 · 1 (1881) · p. Seite 147

Bereschith Rabba. 147 אלא הותכין בסכין ואין יועצין אלא במקום רחוק שנא' וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה. Aus שאינן נושכין ואובלין אלא חותכין ואובלין des B. r., wofür P. d. K.: ואין נושבין בפח אלא חותכין במבין gibt, (worin gleichsam נושק und חותן־ erst erklärt werden,) dürfte die Priorität des Midrasch zur Genesis hervorgehen, das Umgekehrte dagegen aus dem Umstarrd, daß Pesikta der Kahena dieses 'מהלא ובו gar nicht zu kennen scheint. Ja, noch mehr, selbst in Koheleth r. (8, 27) lesen wir bloß: ואין נוטלין עצה אלא במקום מרווח שאין יועצין אלא בשרה und auch dem Tanchuma חקה S. 690 war dieses מהלא unbekanirt. Jedenfalls ist das חותבין בשר אלא על גבי השלחן, welches das Vorangehende erklären soll — es wären sonst nicht ג' רברים (vgl. י״פת) — dem Babli entnommen. Bisweilen wird der Text durch derartige --Glossen so sehr entstellt, daß das Verständniß erschwert wird und widersprechende Dinge in Eins zusammengeflossen zu sein scheinen. B. r. Sect. I. בי לא רבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם למה שאין אתם יורעין לרחש בשעה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייבם ובו׳ . Mit Recht hat D1\ Hossmann (in einem Vortrage) behauptet, daß dieser Midrasch zwei Versionen vereinigt: die eine habe sich in Sect. 22 rein erhalten und lautet daselbst: כי לא רבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם שאין אתם יודעים לרחש, die andere, welche sich auch im ältern Tanchuma befunden, אור ורוע im אלפא ביתא אות י״ט, bringt j. Pea I S. 15b רמר ר' מנא כי לא רבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייכם אימתי ובו׳. Aber es scheint mir, daß schon diese Version, wie sie B. r. Sect. 22 vorkoiumt, den Zweifel erweckt, ob die Verbindung dieser beiden Erklärungen in B. r. Sect. I acht sei oder das, was I. entlehnt ist, von der Hand eines Glossators herrühre. Eine dritte Stelle, die sich der einen oder der andern nähert, dürfte den Ausschlag geben. Und iu der That enthält Sect. 53 die reine mit Sect. 22 harmonirende Version: א׳׳ל כי לא רבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם שאין אתם יודעים. Demnach scheint es gerechtfertigt, wenn wir dieses למה שאין אתם יגיעין בו, wiewohl es sich im Jalk. z. St. findet, als eine in den Text hineingerathene Glosse betrachten. Den bestell Beweis dafür giebt B. r. Sect. I selbst. Die citirte Stelle schließt nämlich folgendermaßen: בי הוא חייכם