Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1881-01-01 · 1 (1881) · p. Seite 102

102 Lerner j. Moed Katan III) p. 82 c. ומניין ששימר הקב״ה על עולמו שבעה ויהיי לשבעת הימים וטי המבול היו על הארץ, ומתאבלין קודם שימות המת אלא בשר ודם שאינו יודע מח עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת, אבל הקב״ה שהוא יודע מה עתיד להיות ׳עימד על עולמו תחלה. אית רבעי מימר ובו'. B. r. Sect. 27. דאמר דיבל ז׳ ימים נתאבל הקב״ה על עולמו קורם שלא יבוא מבול לעולם (קורם שיבוא ...32 .Sect) מ״ט ויתעצב אל לבו אין עציבה אלא אב ילות המדא נעצב המלך על בנו. Diese Auseinandersetzung, welche den Redaktor des I. auzugehören scheint, findet sich im B. r. nicht. Aber nur wenn nachgewiesen ist, daß B. r. das der Redaktion des I. Eigenthttmliche entlehnt, erst dann kann die Annahme, daß B. r. d. I. gekannt, eine gesicherte genannt werden. Es läßt sich jedoch eher das Gegentheil beweisen, daß gerade das, was der Schlußredaktion des I. angehört zu haben scheint, die Auffassung der amoräischen Aussprüche, die Verbindung und Anordnung der mannigfach ihm vorliegenden Quellen dem B. r. völlig unbekannt und bisweilen ihm entgegengesetzt sind. In B. r. Sect. 56 wird der Ausdruck באימר von R. Jocha- »an, Resch Lakisch und einem Anonymus (תמן אמרי) erklärt, woran sich einfach eine Baraita des Bar Kappara anschließt. In j. Nedar. I, 37 a wird diese Baraita im Namen R. Chija's gebracht und zwar mit der ausdrücklichen Bemerkung: תני ר' ת״א מסייע לרש״בל ... . In der Erzählung von dem Esel des R. Pinchas b. Ja'ir drückt sich j. Demai I, S. 21 ä fast bei jedem einzelnen Moment ausführlicher und breiter als B. r. Sect. 60 aus. Jer. גנבונה ליסמין בליליא. בתר תלת יומין איתמלכון מחזרתא למרה אמרין נישלחינא למרה דלא לימות .., B. r. נסבות לסטאי.1) אמרין סופה מייתא. 1) Vergl. jedoch Raschi z. St., wie namentlich in der Erzählung von R. Se'ira Einiges ausgefallen.