Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1881-01-01 · 1 (1881) · p. Seite 42

42 Lerner j. T. תפלת השהר,... את הכבש אחד תעשה בבקר, -תפלת המנחה ... את הכבש השני תעשה בין הערבים, תפלת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם הדא היא דתנינן תפלת הערב אין לה קבע. B. r. תפלת השחר בנגד תמיד של שחר, תפלת מנחה בנגד תמיד של בין הערבים, תפלת הערב אין לה קבע. Ebenso correspondirt bloß j. Kidduschin I, 59 ä dem B. r. Sect. 41. Diese Stelle gehört in ihrer Vollständigkeit vielleicht noch eher in d. B. r. hin als in d. I., wo sie nur als Beweismittel angewendet wird und als solches des Schlußsatzes ('מ״ט קום ובו) leichter entbehren könnte. Sodann kennt B. r. das 'הבל מורים ובו nicht, und tradirt die Begründung (טעמיה דד״א) im Namen des R. Jakob, die im Jer. anonym steht. Nicht weniger offenkundig ist die Unabhängigkeit des B. r. vom I. in folgender Stelle: B. r. Sect. 37 (j. Megill. I, 71b), wo abgesehen davon, daß die Träger jener Erklärungen (ר'ברכיה ר' שמואל בר אמי)', welche I. nicht kennt, im B. r. angegeben sind, sich einzelne Differenzen finden, die die Selbstständigkeit beider mehr bestätigen. Vom I.'את הארור׳ רודוס, ואת הצמרי חמין, את החמת׳ חמת ובו weicht B. r. völlig ab, für I. גומר גרממיה, מגוג נותיא, מרי כשמועה ובו' משך מוסיא hat B. r. ומדי ומקדוניא אומונייא (so auch Jouat.) א״ר שמואל בר אמי זו אפריקא ,גורמניא ותוניא (vgl. oben). In Jebam. 16, 3 (ib. 73ä) geht aus dem nur im I., nicht aber im B. r. befindlichen זה החוטם, das nach dem Zusammen- Hang (איםפלנו על נחוריהון) wahrscheinlich von dem Redaktor des I. ausgegangen, klar hervor, daß zwar die Agada, welche d. I. citirt, dem B. r. bekannt gewesen, nicht aber d. Jer. selbst. Andererseits ist vielleicht der Passus והרי דברים ק״ו nach Wajikr. rabba Sect. 33 in Verbindung mit אגרת שמואל Sect. 12 kein