Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1880-01-01 · 1 (1880) · p. Seite 199

Bereschith Rabba. nicht kundgibt, in den pentateuchischen Vers, der an der Spitze der Parascha steht, nicht einmündet, sondern bald mit irgend einem beliebigen Vers aus nicht pentateuchischen Büchern oder überhaupt mit gar keinem Vers endigt. Das zweite Proöm in Sect. 50 schließt: גבריאל נשתלח להפוך את סדום ורפאל להציל את לוט. Das zweite Proöm in Sect. 42: מלכות בבל ומלכות טרי ומלכות יון ומלבות אדום. Sect. 9 (2. Proöm): דין הניין לי יחהון לא הניין לי. So auch Sect. 1, 20, 28, 39, 54 rc. In diesen Beispielen, die sich bedeutend vermehren lassen, schließt kein Proöm mit einem Vers überhaupt; manche jedoch endigen zwar mit keinem pentateuchischen, aber mit irgend einem beliebigen, häufiger mit dem Vers, welcher der Peticha als Text zu Grunde liegt, also mit einem aus den Hagiographen oder Propheten, der unmittelbar auf den pentateuchischen Vers folgt. Wenn das 1. Proöm in Sect. 1 schließt: ואין ראשית אלא תורה המר״א ד׳ קנני ראשית דרכו, so steht dieser Schlußvers in keinem Zusammenhang mit dem Textvers'): ואתי' אצלו אמון וגוי; in Sect. 4 dagegen enthält der Schluß ,אבל הקב״ה לא קירה את עולמו אלא במים שנאט׳ המקרה במים עליותיו freilich nicht den pentateuchischen Halbvers: ויאמר אלקים יהי רקיע, aber den daran sich schließenden Text: כתיב המקרה במים עליותיו. Anstatt also wie gewöhnlich in den Vers der Genesis einzumünden, läuft das Proöm in den hagiographischeu Vers aus, welcher zum Text desselben ausersehen ist. Ebenso in Sect. 55: הרי נתת ליראיך נם להתנומם. Sect. 72: 'ומי עשה בן ד' ממית ומהי. Sect. 29: כך כה אמר ד׳ כאשר ימצא התירוש באשכול וגו׳. Sect. 8: שנא׳ ותשת עלי כפיך. Sect. 16: כיון שהניח דעהו של הקב״ה משנה פניו ותשלחהו. Sect. 24: ומניין אף בהללו של עולם, ת״ל ותשת עלי כפיך. Sect. 38: עזבוה ונלך איש לארצו. Die Schlußverse der Proöniien, die in B. r. Vorkommen, sind hiernach entweder der betreffenden Sektion der Genesis oder dem Texte entlehnt, der an der Spitze des Abschnitts steht; niemals aber 1) Vgl. Sect. 11, 24. 14*