Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1880-01-01 · 1 (1880) · p. Seite 170

170 Lerner daß dieser innere Zusammenhang nicht auch durch dieses und jenes Wort zum Ausdrucks gelangt, daß die angeführten Verse gar keine Erklärung erhalten, nur leicht hingeworfen und lose verbunden werden. Sind doch sonst die Proömien völlig durch- ' gebildet, ausgeführt und bis ins Einzelne ausgedeutet! Macht es nicht den Eindruck, als ob hier bloß das Material zu einem Proöm vorläge? Von derselben Art ist auch die Peticha in Sect. 91, welche Jalk.z. St. auch kennt: וירא יעקב בי יש שבר במצרים, אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ד׳ אלקיו. Hierher würde auch Sect. 5 gehören: ויאמר אלקים יקוו רמים כתי' מן גערתך ינוסון מקול וגו' ר״ב בשר״א ב״א אמר יעשה מרה למים המדא״א וקו ינטה על ירושלים וכוי. Die Kommentatoren bemühen sich vergebens (conf. ירי משה und עץ יוסף) den Zusammenhang zwischen dem Ausspruch des R. Berachja und dem vorangehenden Vers: 'מן גערתך רבו herzustellen. der aber in Wahrheit mit jenem nicht zusammenhängt und auch nicht zusammen zu hängen braucht: er steht selbstständig und erklärt das יקוו המים. Im Uebrigen scheint die gegenwärtige Sect. 5 ursprünglich keinen besondern Abschnitt gebildet zu haben, der Vers 'מן גערתך וגו erst später an die Spitze gestellt worden zu sein, damit dadurch eine eigene Section gekennzeichnet werde; Jalk. z. St. beginnt mit "אי׳ר ברכי, kennt also dies כתיב nicht, während er jene beiden Stellen citirt. Von derselben Art sind zum Theil auch die Proömien in Sect. 82: (I.) כתיב מי יעלה בהר ד' ומי יקום וגו' נקי כפים וגו׳ ישא ברכה מאת ד' וגו׳ (II.) כתיב כה אמר ד' צבאות וגו' עור יאמרו וגו' יברכך ד' נוה הצדק הר הקדש וגו׳. (III.) כתיב ונקית׳ דמם לא נקית׳ וגו׳ הה״ר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו. Sollen diese Proömien für ächt gehalten werden? Scheinen sie nicht vielmehr von unbefugter Hand in das B. r. hinein- 1) Jalk. Proverbien § 960: ד״א חנוך וגו׳ זה ראובן וילך ראובן ..ואמר ייתן וגו׳. Dieses זה und ואמר gehört dem Jalk. selbst an, da diese Stelle im Jalk. Genesis § 129 vom B. r. nicht abweicht. «MMMW