Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1880-01-01 · 1 (1880) · p. Seite 163

Bereschith Rabba. 163 Ibiä. כתנות עור שהן דבוקים לעור וכוי כתנות עוד כתנות שהן באים מעור. Sect. 22: וישע ד׳ אל הבל ואל מנחתו נתפייס ממנו. Sect. 91: ויאמר איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו ר׳ אבא ב״כ אמר לשון דרומית הוא אבל ברם. Sect. 92: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה שלטון ושלח לכם את אחיכם זה יוסף. Ibid.:אלקיכם ואלקי אבותיכם נתן לכם מטמון באמתהותיכם כספכם בא אלי, מכל מקום כספכם בא אלי. Sect. 93: וישימני לאב לפרעה לפטרון בסיליום, לאדון לרבון, מושל לשליט. Dieses sind einfache, wortgetreue Uebertragungen, wie sie das Targum nicht genauer geben kann, aber selbst Paraphrasen, Begründungen und Erklärungen, die ihrem Kern nach bloß das im Texte Angedeutete zum Ausdruck bringen und nur in der Form sich frei bewegen, dürften in das Gebiet der exegetischen Auslegung hineingehören. Sect. 91: ויען אותם ראובן לאמר וגו׳ והלא כדון אמרי׳ לבון הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד, אלא כך אמריתון ועתה לכו ונהרגהו וגם דמו הנה נדרש דמו וגם דם הזקן. Sect. 93: ויעמוס איש על חמורו. חד מנהון חוה נסיב טעוניח בחרא ירא ויהיב לי' על המריח. Sect. 92: ויחפש בגדול החל ובקטן כלה. למה עבד כן שלא וכוי Sect. 91: אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ר״ל בשייר יוחנן שאלו׳ אפשר יוסף בן י״ז שנה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק, אלא מלמד שהי׳ מתחבט לפני רגליו של כל אהד ואחר (מהם) כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. R. Jochanan will mit diesem agadisch gefärbten Ausspruch durchaus nicht dem Verse einen ihm fern liegenden Sinn unterschieben; wir sehen vielmehr, daß er sich in Josephs Situation so sehr vertieft, daß er aus ihr heraus ein Bild entwirft, das allein den starken Ausdruck der Schrift: אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו in allen Zügen wiederzuspiegeln vermag. Ebenso heißt es gegen Ende dieses Capitels: ואת הכסף המושב וגו׳ ואת אחיכם וגו' אמר להם הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם צריכן אתון מילתא אוחרי, אמרין לי׳ צלותך אנן בעיין, אמר להון אם צלותי אתון בעיין ואל שרי יתן לכם רחמים וגו'. Dieser Midrasch spricht aus