Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1879-01-01 · 1 (1879) · p. Seite 247

MaimonideS' Lommentar zu Pirke Aboth. 247 נכתה עגיבה פי אלתורה ... ומעלום אנהא לא תפיד ולא יכון פיהא דין] ערי מקילט ...]. Demnach wäre שלא יהיה nicht in שיהיה zu corrigiren, sondern höchstens in ולא יהיה oder mit Q. und 0. in כלומר שלא יהיה. Die Negation gänzlich zu streichen, dazu ist meiner Ansicht nach kein Grund vorhanden; denn selbst nach der Lesart unserer Ausgaben, welche die der Handschrift F. ist, braucht man das ש in שלא nur causal zu fasten (— da ja das Gesetz der Ashlstädte bei ihnen keine Anwendung fand), um an der Negation keinen Anstoß zu nehmen. Ad 36) M. 4. :ואה׳ נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאוד אחת מן הלשונות ההן יתרה. Ueberflüssig ist hier nichts; es fehlt vielmehr etwas. Denn man muß, soll der Satz überhaupt einen Sinn haben, mit Q. lesen: ואהי נקל לפניו ונבזה ועניני אשר הייתי בו שפל בעיניו מאד. Statt ועניני hat F.: ועיינתי :.0 (?) ועינני und über der Zeile die Correktur: בענין. Der Originaltext lautet: פוצל אסתחקארי פי מוצעי ואסתנקאץ אלחאלה אלתי בנח עליהא .... d. h. die Verachtung gegen mich und die Geringschätzung der Lage, in der ich mich befand, ging so weit ... ad 37) ibid. ולא התעורר ממנו בחי: צ״ל דוה׳. Die hebr. Manuscripte haben sämmtlich das Wort בה; sie differiren nur darin, daß F. ממנה; Q. ממנו u. 0. ממני hat. Mit Q. stimmt das Orig. (ולא תארח מנה קוה) überein. ad 38) ibid. כל מקום שאתה מוצא גדולתו: לפנינו כתוב גבורתו. Nur Q. hat גדולתו; bei F. u. 0. steht ebenso wie im arab. Original: גבורתו. ad 40) ibid.ואמרו מאד מאד מופת לרוב ענותנותו: מאד השני הוא ט״ס. Steht in der That editio Wien 1867 nicht. ad 41) ibid.: והרבה מאלו מעלות המורות על תכלית הענוד, :תחת מעלות צ״ל מלות. Nicht מלות sondern המרות muß nach der Handschr. corrigirt werden. Nach dem arab. Texte ובהיר מן הרה אלאלפאט sollte man allerdings המלות erwarten. ad 43) N. 10: אמר כי העומק בתורה וכוי לעמוק בה וכוי ומי שלא עמק כתורה: נראה שהיה גורם במשנה כל העומק כתורה. Das Manuscript hat trotzdem: כל המק״מ in der Mischna. ad 44) P. 5. M. 5. ובעת ההשתחויה לא היו לוחצים זה את זה לרוב מוראם וכוי: ולי אין כל ספק כי לפני מלת לרוב צ״ל ולא הזיק וכוי. Diese Vermuthung bestätigt sich, trotz der Sicherheit, mit