Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1879-01-01 · 1 (1879) · p. Seite 192

192 Salfeld הסודות הנעלמות - והנפש אומרת שהיא שחורה כיריעה — בסבת התחברותה ליסודות הארבעה -- ובנות ירושלם — הם כתות העליונים — וקצת גזרה יש בירושלם — ואחלי קדר עוקדתים [?] ורעועים — מצד שכנסו הרעים — ואע״פ כן ביריעות שכן — שגעתקים לכאן ולכאן — והיריעות הם הרקיעים — כי בפחי השכל מרוקעים — ומשכנות הרועים סודו העתיק — כי מפגי הדעה נאסף הצדיק — ומלת פרעה לגזרת עפר סמוכה — והסוסיא רמז לתשוקה — נאוו לחייך בתורים — דמיונו כי לוית חן הם לראשך והוורד רמז למעשים הרצויים — והצרוד מן והיתד. נפש אדוני צרורה בצרור החיים — ושושנה וחבצלת הנמשלים — הוא אפיסות ערוכה נערך אל השכלים — והתפוח רמז לעלוי השכל הפועל המלא בכל מילוי — ויער הלבונה גזור מער ועונה — והבנים הם הכהות ואשישות מבישישים חכמה — והיא החכמה הנקדמת במעלה רוממה ״- שמאלו וימינו כנוי לשני התמרים — העליון הפשוט והעכור השפל הנפרדים — והדוד הוא השכל העליון והוא גם צבי ארצות — והחלונות והחרכים הגופיות הנחרצות — והסתיו הוא רמז לימי הבחרות — והנצנים רומזים שכבר הם מוכנים — ואז התור נשמע — ובבנין חתירה נטבע — והתאנה הניצה ביופיה — ואכל מפריה — ויונתי היא יונת אלם רחוקים — והשועלים מחבלים הכרמים ומזיקים — מצאוני השומרים מבואר לבעלי עינים הישרים — מט תו של שלמה מסובבת בששים גבורים — הם המעלות — אחוזי חרב מפחד בלילות — והם גזורות מתוהו וליל ישימון — ואפריון הוא הכנת שכלו העליון — בנין מורה — כי האדם עץ השדה — והלבנון נגזר מלובן שינים — והעמודים הם היסודות ארבעתים — ורפידתו זהב — היא הנפש המתאוה האומרת הב הב! — והארגמן הוא החיה - שהוא מורכבת לכל בעל תחיה — תוכו רצוף אהבה — שבתוכה לקח תדברי מושבה — והעטרה רמז להשגתה העליונה — וחתונתו היא התכלית האחרונה — ודבש מצאת אכול דייך — וחלב מלשון ודי עשות חלב ללמדך — ואין ספק שבכולם יש טעם מתוק — ולסכל אומרים לו שתוק — והגן נעול רמז לגן האל העליון — והגל נשפע ממנו ברשיון — והשלחים רמזו לשלוח האם — והמגרים תורה מגד שמים ישאם — וכפרים גזור מכופר נפשו והנדרים מ נרדם — והכל כלול באדם — ואין ספק שנדד וכרכם קנה וקנמון — ועל עצי לבונה שמציאותו ביער הלבנון — וממנו נמשך המעין לגנים השומרים — ומעין חתום כי סתומים וחתומים הדברים — והערה מצפון צריך שלימות — באז באתי מתמימות — והפשטת הכתגת סודו אומר שהוא החומר — ראשו כתם פז עליונה — הראש היא חכמה והפז דמיונה — והקווצות התלתלים — והשוקים והגלילים — ועמודי שש מיוסדים — ונחרצים על אדני אופנים — ותרצה מלשון רצון — אצל בעלי הלשון — וגנת אגוז היא — בעלת ד׳ הגלים ועדי — מרכבות עמי נדיב והשולמית — היא השלימה יש דרך ממנו יכנס — החיות לה בבטן אמה והאגן באגנות — והסהר כבר גזרוה בעלי התבוננות — אל יחסר המזג וינוח — כי השער לה פתוח — ומתמזג העיוני -- עם הרוחני — סוגה בשושנים והוא סוג לשושן הבירה כי כן אמרו הנבונים — ושני שדיך הם פשר — לרומזים להתיחדות היושר — צופה פני דמשק מגזירת ובן משק — והוא צופה להדבק בשכלים — בצרור החיים — והתמד רמוז לבעל עיגים — בשתים עשה עינות מים — ושבעים תמרים וסנסניהם — יוצאים מהם י- והדודאים יש מהם פרצוף האדם אך לא הקרבים והם דמיון את .בעלי הדמיון — מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה — אפילו שירגיל נפשו בחכמות בשקידה רבה — והכרם משל לחכמה — שצריכה לעבוד לשמה להמתיק הפרי לרפואה בצורי — והפרי הוא אלף כסף שיביא האיש השלם בפריו — והוא בבעל המון דכל דכפין ייתי וייכול דיו — ועתה חוזר לשבח המחבר בטוב טעמו — כרמי שלי לפני שלמה האלף כסף שיביא בפריו האיש השלם נאותים לך בנעימה — על שהגדלת והוספת בחכמה התמימה — ואינו קדש כמאמר המדבר — כי אינו כי אם שבח המחבר — היושבת בגנים הנעלמים — מימי קדם כחבירים נעימים — ברח דודי כי לך משפט הגאולה — לך השבח והגדולה — ודע לך השואל - ורבו כמותך בישראל — שאם תדקדק באלו הרמזים — הנלקחים ממגילת הרזים — תעמוד על עומק הספר — הנותן [אמרי] שפר: