Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1879-01-01 · 1 (1879) · p. Seite 156

156 Salfeld הגבוריש משוש נוי, כך במה יבמה קליעות שער בראשה על צוארך ובמה בארות וקישוריש וחושי סבבה סביבות לנוי. ומליצה בשש שצואר יפת תאר גבוה בך מופלא שבסנהדרין של ב״א מהביריו, ובשש שאין צוארה שקוד והבום ושמוט אלא בל טבעותיו וחליותיו מיושרין כאחד אף כל חביריו בולן סרים אל משמעתו ומסבימין עמו ואם הוא סותר או בונה כל פיות התלמידים סומכין עליו, וכשם שכמה קליעות שער ותארים וקשורים וחוטי סבכה סביבות צוארה לנוי כך כמה קושיות עליו לפרקם וכמה ברכות ותפילות נאמרות עליו להיות לו להג; עליו כתרים וכשליטי;: פסי שני שריך שוין שאין האחד גס מחבירו, כשני עפרים שהן בחורי צבאים תואמי צ בי ה ששוין בגידול ובקומה שאם היו ררייך זה גרול מזה הרי זה מום ואם הם גסין ביותר אפילו שניהם הרי זה מום ומשום כך משולין בעופרים הרועים בשושנים וראשן כפוף אף שדייך שוכבין וכפופי; ומה עופרים אינן מתאוין לרעות אלא בשושנים אף שדיך אינן מניקות אלא בנך ולא את בני זרים ומה עפרים כשהן רצין עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה כך שני שרייך כשמניקות את התינוק האחד מגולה מקצתו והאחד מכוסה. מליצתו כשש ששרי׳ יפת תאר שניהן שוין כך שני פרנסייך שפירנסוך בימי נעורייך כשדיים לתינוק שניהן שווי; רכת׳ הוא משה ואהרן, הוא אהרן ומשה וכשם ששדיה אינן גסין אלא מוטין כך היו שפלי רוח ובעלי ענוה ובשם ששדיה האחר מגולה להניק את התינוק והאחר מכוסה כך בזכות משה נתן המן לפרנסה בנעוריך ובוכות אהרן נתכסית ענני בבור ומה שריה אינן מניקות אלא את בנה כך רועיך אילו בקשו שלא תשרה שכינתך על שום עם ולשון זולתי בך, ועד עכשיו את רעייתי מתנהגת בזכותם האחד הנחילך בתר תורה והשני כתר כהונה: פס׳ ער שיפוח היום שיהא נופה רוח מערבית שעולה עם היום ומרתיח היום. ונסו הצללים שיעמר השמש בחצי השמים כמלך האומר לרעייתו ער שיעברו ר׳ שעות שבהן הם השמש וצל צונן ויבא זמן הצהרים שאין הצללים מצויין לאחר בך אהא נכנם לטרקלין שלך ותבואי אלי החררה. ומליצה אמי אגור אבי רוד היה עם לבבו לבנות בית לשם ה׳ אלהיו אלא שלא הניחו הקב״ה וכך