Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1879-01-01 · 1 (1879) · p. Seite 157

Hoheslied. 157 אמר לו עד שיעבר יומך כרוה הנופח ונסו צללי רמים אשר שפכת במלחמה איני משרה שכינתי בבית שאתה בונה לאחר שתפטר מן העולם אלך לי מגבעון ואשרה שכינתי בבית שיבנה בנך אל הר המור דהיינו הר המוריה ואל גבעת הלבונה ששם יקטירו כהני מור ולבונה, וכן עשה: פס׳ כלך יפה רעיתי אמ׳הקב״ה דורו של דור לפי שהיו מהלכי רכיל ואנשי רמים לפיכך לא נשתבח רבר קדש בו ולא זכו לבנות לי בית לשבתי אבל רור זה בולו יפה ביפת תאר ויפת מראה שאין בה מום: פס׳ אתי מלבנון כלה לאחר שהשכינה שלי שרויה בבית הבהירה תהי אתי מתחופפת בבית יער הלבנון בכלה המתחופפת בכנפי רודה, אחי מלבנון תבואי במעמדות ובמשמרות הקבועות בלשכת הקודש, תשורי תביאי תשורה לפני ורומה לו ותשרי למלך בשמן. מראש אמנה, זהו נהר שמושך מדמשק וניגר ער קצה ארץ ישראל והם יושבי הערבה, ובמו כן תבואי לפני תשורה מראש שניר וחרמון שסמוכין להרריציון, גם יבואו לפני בנייך ממעונות אריות משיני הסלעים הגבוהין ששם האריות עושין מעונותיהן, מהררי נמרים שהנמרים יולרין שם: פסי לבבתני עיקר המלה מדוברת על אופן לבב ורומה לה ואיש נבוב ילבב כך אמר לי דורי כמה את מרחבת לבי לאהבת כנסת ישראל שמתאחי׳ אתי ככלה עם רודה, ל בבת גי באחת מעיניך ובמה את מרחבת לבי אחד מחוזיך שהן רואין ברוח הקרש ומנהגין את רורם כעין שרואה ומנהג את הגוף אינמו באהבת אחר מבעלי ענק שבצורניך דהיינו או כהן גרול שעליו ציץ הזהב ונזר הקרש אינמי ממלכי בית רור שעליו נזר העדות: פס׳ מה יפו דודיך לפי שנאמר בדודים ריווי כת׳ לכה נרוה רודים ואומי דדיך ירווך בבל עת ואומי ביין ריווי כרר׳ יין ושכר דהיינו יין המרווה לפיכך המשיל דודים ליין ממה יפו דדיך אחותי כנסת ישראל שמתאחית עמי כבלה עם רודה ממה טובו דדיך מיין המנובבך ומפקחת את לבך לדודים וכן הוא אומר כי מה טובו ומה יופיו רגן בחורים ותירוש ינובב בתולות וממה ריח שט ני ך שמלכיך וכהניך נמשחין בהן יפים וטובים מכל בשמים שנרקחו בהן.