Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1878-01-01 · 1 (1878) · page 254

נחלת שד״ל 40 והתירו זקן אחד על ידי סימנין הללו. ואחריו בא ר ומילא את דבריו וכר ולכתחלה לא רצה ר׳ להתיר אלא מאחר שהורה זקן הראה עצמו כמסייע. כדי לחוס על ממונן של ישראל. וחזיתיה לדעתיה דאלו בדידיה אתרעי מלתא הוד, בדיל מלמישתי האי חמרא: — ד. ועוד נשאל לר על הנאנסים אם יש לנו לפרוש מן יינן עד שיעמדו בתשובתן ימים רבים שתהא תשובתן מפורסמת וגלויה, ואלו שבאו מחדש ואין אנו בקיאין בהם ותשובתן לא ראינו, מחו (מהו) להחמיר עלינו ולהפריש מן יינם, והשיב ר חלילה לפרוש מיינם ולביישם כי לא מלאם לבם לנסך יין ולא גזרו רבותינו אלא על מגע גוי, אבל מגע פושעי ישראל לא גזרו, ובלבד שלא יהא משומד לנסך יין, ובמקומותינו אף הנוים אין מנסכין, וביש אלו וכר: קכ״ח בי. גוי ששפך מים לתוך כלי של יין אפילו בדיעבד אסור, דריש לקיש איקלע לבצרה וכר ואומר רבינו הני מלי כששפך לתוכו מים כדי שיהא טוב לשתות, אז מדקדק למוזגו כראוי ואיכא למיחש ו״למא יגע, אבל שפך מים בעלמא בחנם מותר בשתייה בדיעבד: קכ״ט גי. מעשה היה בימי ר שמצאו ענבים בכלי וכר ולא רצה רבינו לשתות הימנו. ועוד בא מעשה וכר ואסרו רבינו: ק״ל אי. ור ספר לנו מעשה שהביא גוי חבית של יין לישראל בגרמיישא וכר והתחיל רבו הרי יעקב בר יקר להבריח את עצמו כדי שלא ישאלוהו להורות על היין ורדפו אחריו מורי ור׳ שלמה עד שהשיגוהו ושאלו את פיו ואמר להם מותר: קל״ג א׳ בי. מעשה בא לפני ר׳ בחבית של יין שהוציא גוי הברזא וכר והביא ראיה דלניצוק חבור לא חיישינן כי האי גונא כדמוכח בע״ז, ורבינו שב״ט כתב שאין לסמוך על הוראה זו משום דחמור הוא מניצוק, אבל לרבנו אבי׳יה נראה שיפה הורה: ק״ן בי. כתובת מחזיר גרושתו צוד, רבינו לכתוב כך וכוי ור אלעזר בר יהוסף הלוי אמר לכתוב וכר אבל ר יצחק בר יהודה ורבינו שלמה או׳ אין צריך וכר: קס״ב אי. ר התיר לבני חצר לתקן זקנם אחר ז׳ ימי אבלם, מפני שאינן יכולין ללכת בחצר המלך מנוול. אז״ק נדה 209 ר מל על פי נשים (שאמרו נולד בשבת) (וכן בהלכות טילה 16). ע״ז 130 ר תולה להחמיר ממנהג שבידנו ואינו רוצה לומר לא איסור ולא היתר עכ״ד רשב״ם: מהרים 360 ר׳ איננו רש״י, וצ״ל ר״י, עיין מרדכי מציעא 458: מחזור ויטרי סימן מ״ד וסומך ר ומראה פנים מן הצבור שמתפללין י "ח כל אחד לעצמו וחוזר וכופל השי ק בשביל קדושה, נמצא שהמתפללין 5 10 15 20 25 30 35