Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1878-01-01 · 1 (1878) · page 234

60 לקוטים מספרי בן חפני ז. ) (שם ט״ג ל״ב) ופי קולה וישימו לו לבדו ולהם לבדם וג׳ נקול אנה קד נסל ק אסתגאזתהם אכל דבחה כחית לא יערפונה ולא יאמנו אן ינון הנאך אכר מן החי או דם או מאיתה. פנגוב באנה ימכן אן יכן מא אכלוה מן טעאמה ודבאיחה תולו הם דבחאתה וצנעתה ואצלאחה. ואמתנאע 5אלמצריין ען אלאכל מעה במא אן אהל בלד אלהנד לא יאכלק מעאם אהל אלדיאנאת וכדלך אלמנאנייה: ואם נשאל אודות אמרו וישימו לו לכדו ולהם לבדם וני איך התירו לעצמם לאכול מזבחו. הלא לא ידעו אולי ימצא כו אכר מן החי או דם או נכלה? ונשיב כי השגיחו בעצמם על שחיטת והכנת המטעמים שאכלו. 10 והמנע המצרים לאכול עם יוסף הוא כמנהג אנשי הודו שלא יאכלו מאכלי כעלי אמונות אחרות. וכזה המנהג אצל כני כת מאנוס (טאניכאער): ח. ) (שם מ״ו ר׳ט) ואעלמנא בקולה ראסר יוסף מרכבתו אנה תלקאה כאלמרכב ואלכיל נטיר קולה ויאסר את רככו וגו׳ וינכגי אן נפרק ד,הנא בין מרככות כפתח אלמם וכין מרככות בכסר אלמם ונקול כל מרכבות הי 16 לרבים פהי מפתוחה אלמם מתל מרככות פרעה ומא כאן לשק יחיד פחו מכסור אלמם דאסר יוסף מרכבתו: והודיענו כאמרו ויאסור יוסף מרכבתו בי פגשו [את יעקב] במרכבה וסוסים. על פי אמרו ויאסור את רכבו וגר. וצריך לחלק פה כין מרככות. המם בפתח. וכין מרכבות. המם ככסר [הנקודה הערבית לחירק], ונאמר כל 20 מרכבות לרבים היא בפתח כמו מרככות פרעה. ומה שהיא כלשון יחיד תבוא המש כבסר. כמו דאסר יוסף מרכבתו: ט. ) (שם מ״ז ל״א) וקד צחף נאקלי אלנצארי על ראש המטה ואתבא עלי עצאתה עלי טן אנה מטה אלד תפסירה עצא ואללפט ואלתפסיר מכתלפאן: 25 ומעתיקי הנוצרים תרגמו: קפץ (השתחוו־,) על מקלו. בחשבם את הטלה למטה אשר הוראתה מקל. אולם שתי המלות האלה והוראותיהן שונות הן: י.) (שם נ׳ י׳) וכד כנא אלפנא הספרות קילת עלי ואלדנא דיאן אלבאב בן (sic) מר חפני בן בהן צדק גאון נוחם עדן טנהא קולנא עפר 30 קברו מור ואהלות דורש נגעים ואהלות וקלנא מי מסיר ספקות ומברר הלכות פסוקות, וקלנא תורה רבץ ותלמידים קבץ כלובש תשבץ וקריאת יעבץ. ולנא פי כל קאפיה מן הדה אקואלא ואסעה לא נטול בשרחהא: וכבר חברנו הספרות שנאמרו על אבינו דינא דבבא כן (sic) מר׳ הפני בן כהן צדק גאק נוחס עדן. מהם מה שאמרנו: עפר קברו טור 35 ואהלות. דורש נגעים ואהלות. ואמרנו. מי מסיר ספקות. ומברר [אצל ר׳ בחיי בשם הר׳ח: ומבאר] הלכות פסוקות. ואמרנו: תורה רבץ. ותלמידם