Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 55

055 מר״י לאטיש אל שפה ברורה, רק למדו בבתיהם לנמצאים אתם ולמושבים אחריהם. וכבר ידעת מאמרם ז״ל שאוכלסי שם ועבר היו מרובים. ועם כל זה רב העולם היו נטשכין אחר אותן האמונות הכוזבות. ובני עליה היו הולכים ומתמעטין. עד שהניע הזמן לאברהם אבינו ע״ה, שנולד אחר הזמן הנזכר מאה ושמנים ותשע שנים. הוקדש מרחם מלידה ומבטן ומהריון. להציל 5 עם עצום עושה דבר השם ית׳ אל עולם. וקבץ אלפים ורבבות לעבוד את ה׳ וליחד את שמו. ולבער אלילים מן הארץ. והיה זה בשנת חמישים ושנים ללידתו. ונשלמו אז שני אלפים. והם הנקראים אצל רבותינו ז׳יל שני אלפים תוהו. ואז התחילו שני אלפים חורה. ולבסוף ארבעים ושמונה שנה היה הוא ע״ה בן מאה שנה הוליד את יצחק בדמותו בצלמו. וגדל 10 בחק הנהגתו הליבות אלי מלכי בקדש. דתן אברהם את כל אשר לו ליצחק מצותיו חקותיו ותורותיו. ויהי מקץ אלפים ומאה ושמונה שנה. הוליד יצחק אבינו את יעקב אבינו בדמותו בצלמו. וימסור לו סודות חכמתו ויושר הנהגתו. וכן עשה יעקב אבינו ע״ה לבניו כולם. רק מטה לוי פרח ומנהו ראש וקצין לעבוד את ה׳ ולברך בשמו הוא וזרעו אחריו: 15 ויהי מקץ אלפים ומאתים ושמונים שנה ירדו אבותינו למצרים. ויעמדו שם מאתים ועשר, ותהי כל הארץ תוהו ובהו ארץ לא מטוהיה. ארץ מגוללה בדמי האלילים. ואבדה האמונה ונכרתה מפיהם. רק מטה לוי הנלוה אל ה׳ לשרתו דבקו בה׳ אלהי אבותס. ומעולם לא עבד שבט לד ע״ז. ויחמול ה׳ על עמו. ויזכור ברית אבותינו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. 20 בשנת אלפים ושלש מאות וששים ושמונה נולד המלאך הגואל רבן של נביאים. ומשה בן שמונים בעמדו לפני פרעה מלך מצרים. והיא שנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה. ובשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ותשעה קבל משה ע״ה התורה מפי הגבורה על הר סיני כבל הכתוב בספר התורה ולמד דעת את העם. אזן וחקר עד שהשיבם לאמונה 25 הישרה. תחלה בהאמנת מציאותו יתי. ואחייב בהאמנת יחודו ותורתו: דע כי משנתנה תורה לישראל פסקה גדולה מאוי׳הע. שנאמר ונפלינו אני ועמך וגוי: ואלו הנביאים שנתנבאו לעולם קודם מתן תורה. אדם. קין. נח. ושם, וחם. ויפת. ועבר. אברהם. יצחק. ויעקב. בעור הוא לבן. ובנו בלעם. 30 הם המושלים שנתנבאו על מואב. ואיוב. ואליפז. ובלדד. וצופר. ואליהו. אלו נתנבאו קודם מתן תורה. ובני זרח, זמרי, ואיתן. וכלכל. והימן. ודרדע. ואהרן. כלם ששה נתנבאו במצרים. והיתה נבואת מצרים כבושה קרוב לתשע מאות שנה. עד שבא יחזקאל ופירשה. משה ואהרן אסיר ואלקנה ואביאסף לא נתנבאו במדבר. ונשוב לענין. והענין כך היה. שמשר, 35 ע״ה קבל כל המצות עם פירושיהן. והיה כותב במצות השם ית׳ עקר