Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 56

056 שערי ציון המצור. בעצמותה. בתורה שבכתב. וביאורה היה מלמד על פה. והוא עדן תודה שבעל פה. כמו שנאמר דרך משל. שהוא ע״ה כתב מצות הסוכה. והוא אמרו בסכות תשבו, אבל למעלה מעשרים ולמטה מעשרה. ושעורה אורך והרוחב והחייב והפטור. וגור ולבוד ודוק עקומה. ובמה טסככין, 5 ובמה אין מסככין וכיוצא בדם. היה מלמד על פה. כלומר ית׳ צוד ישיבת הסוכה. ואין מצותה אלא בדרך זה. וכן כל שאר המצות. חהו שר״ל עלה אלי ההרה. מצורף אל מקום ההתבודדת. דל המעלה וד,שלימות. ואתנה לך את לוחות האבן. היה חיצון בלוחות אבן. אחר רצון בעל הרצון בם מצד מקשיותם וקיומם. ורחקם מקבול השנוי להעיר אותנו שהוא בלבותינו 10 ההתבוננות והידיעה. ומפני שהידיעה תחלק לשני חלקים אל עיוניות ואל מעשיות, היו שני לוחות והתורה והמצוות. התורה. זו תורה שבכתב .וספוריה. והמצוה זו תורה שבעל פה, והוא פירש המצור, והלכותיה אשר לא נכתב בתורה. אבל נמסר לו על פה. והוא המשנה שחבר רבינו הקרוש באחרית הימים בד,תמעט הלבבות. והתפזר מעמד החכמים אשר כתיבת אלו ,15 נביאים וכתובים להורותם זה תלמוד. לעורר על מקום הספיקות והתירם. •שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נתן לו למשה בסיני. שבראותו הכללים ראה הפרטים. עם שאני מאמין כל הדברים כפשוטם, כי באמת וברור נתנו למשה לוחות אבן. עמדו בארק במקום ידוע קרוב לאלף שנה. יכרית ה׳ למי שלא יאמין זה. אכל אומר שהוא הדברים המוחשים בעבור ־20 ההמון והמובנים מהם והמושכלים להשלים היחידים אשר ה׳ קורא. והיה י סדר לימודו. שתחלה היה הוא ע״ה מוסר תורה וסודותיה ופקודיה וגנזיה לאהרן. ואחריו נכנסים אלעזר ואיתמר וטלמדה להם במעמד אהרן. ואחריהם נכנסים הזקנים ומלמדת להם במעמד אהרן ובניו. ואחריהם נכנסין כל מי שירצה מהד,מק העם ומלמדה להם במעמד כל הראשונים. ואז היה משדי •25 יוצא ואהרן מלמד כולם פעם אחת. והיה אהרן יוצא. ואלעזר ואיתמר חוזרק ומלמדין לזקנים ולעם. והיו הבנים יוצאק. והזקנים חוזרק ומלמדין לעם. נמצא כולן עומדים מזולתם ארבעה פעמים. ויהושע לא ימיש מתוך האוהל. וככר שמעוה ארבעה פעמים ממשה. וכן פנחס עם בגי אהרן כמו שאמרו ז״ל במם׳ עירובין פרק מעברין סדר משנה וכר. והעולה מדבריהם י30 כמו שאמרנו: ויהי בעת זקנותו בהבינו לאחריתו מסר מודות התורה והלכותיה עם כל עניני התורה שבעל פד, ליהושע משרתו. והיה זה לסוף ארבעים שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שהוא לבריאת עולם אלפים וארבע מאות ושמונה שנה. ביום השבת בשעת המנחה. נעלה ענן כבודו ונראה את פני 35 ה׳. והיה המקרה ההוא אשר קרהו מות בעינינו מפני שחסרנו אותו ופקדנו. וחיים הוא דו לכבוד המעלה אשר עלה עליה וישב שם עד עולם.