Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 89

089 מכ״י אשר בדארמשטאדט כל חוגר ושולף הרב מגדולים ועד קטנים ויאמרו הנה הגיע העת והעונה לנקום נקמת התלוי בעץ אשר הרגוהו אבותיהם עתה אל ימלט מהם שריר ופליט עולל ויונק שבעריסיהם ויבאו ויכו אותם הנשארים בבתיהם בחורים נאים ובתולות נאות ונעימות וזקנים תקנות, כולם פשטו צווארם וגם עבדים משוחררים ושפחות נהרגו עמהם על- קידוש השם הנורא והנשגב 5 לעולמים ומושל במעלה ובמטה הוא היה ויהיה ה׳ צבאות שמו והוא מוכתר בנימוסי ע״ב שמות וברא את התורה ט׳ מאות וע״ד חרות עד שלא נברא העולם, וב״ו דורות משנברא העולם עד משה רבינו אב הנביאים ועל ידו נתנה התורה הקדושה ובא משה וכתב: את ה׳ האמירך היום וכר. עליו ועל תורתו נהרגו בשוורים ונמשכו בשווקים וברחובות כצאן 10 לטבחה ושכבו ערומים והפשיטו אותם והניחום ערומים. ויהי כאשר ראו הנשארים אחיהם שוכבים ערומים ובנות ישראל הצנועות ערומות אז שמעו להם באונס גדול, כי אמרו להם התועים שלא לעזוב מהם שריד ופליט, ויש מהם אמרו נעשה לפי שעה רצונם כדי שנלך ונקבר את אחינו ונציל את בנינו מידם, כי תפשו הילדים אשר נשארו מתי מעט ואמרו, 15 אולי יהיו אלה מקוימים בטעותם, אך גס אלה לא סרו מאחרי בוראם ולא הטו לבם אחרי הטעות ודבקו באלוה מרום. וגם שארית הקהל אשר נשאר בחדרי ההגמון שגרו בגדים להלביש את ההרוגים ע״י אותן שהוצלו כי נוטלי חסדים וראשי הקהל היו שם ושלחו לאנוסים דברי תנחומין אל תיראו ואל תשימו על לב את אשר עשיתם שאם יצילנו הקב״ה מכף 20 אויבינו אז נהיה עמכם לחיים ולמות אך אל תסירו מאחרי ה׳. ויהי בכייה באייר ויאמרו התועים והעירונים הנה אלד, אשר נשארו בחצר ההגמון ובחדריו גם בהם נעשה נקטה ויתקבצו מכל הכפרים אשר סביבותיהם והתועים והעירונים עטהם ויצורו עליהם וילחמו עמהם ויהי שם מלחמה גדולה עד מאד אילו כנגד אילו עד אשר תפשו החדרים אשר היו שם בני ברית קודש. 25 ויהי כראותם המלחמה פנים ואחור הגזרות ממ״ה (מלך מלכי המלכים) אז הצדיקו עליהם את הדין ובטחו כיוצרם וזבחו זבחי צדק ויקחו את בניהם וישחטו אותם על ייחוד השם והנורא בלב שלם. שם נהרגו חשובי הקהל. ויהי שם בחור אחד ושמו ר׳ משולם ב״ר יצחק ויקרא בקול גדול לכל העומדים שם ולמדת צפורה תיוטתו שמעו אלי גדולים 30 וקטנים בן זה נתן לי אלהים וילדה אותו צפורה אשתי בעת זקנותה ושמו יצחק עתה אעלהו כאשר עשה אברהם אבינו את יצחק בנו. ויען לו צפורה אדוני אדוני המתן מעט עדיין אל תשלח ירך אל הנער כנשר הגדלתיו ורביתיו וילדתיו לעת זקנותי ושחט אותי תחילה ואל אראה במות הילד ויען הוא ויאמר לא אעכב אפילו רגע אחד מי שנתנו לנו יקחהו 35 לחלקו ויושיבו בהקו של אברהם אבינו ויעקר את יצחק בנו ויקח בידו