Nahalat tsevi · 1938-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1938) · p. Seite 159

15» הרמב־ם הלכות ביאת המקדש פ״ו הל״א פוסקו "כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עבר ונכנס לוקה אע״פ שלא עבר..." וכן איחא בספר המצות שלו מצות ל״ת ס״ט שהזהיר כהן בעל מום מהכנס למקדש רוצה לומר בין האולם והמוכה וההיכל והוא אמרו אך אל הפרוכת לא יבא וכר. והרמב־ן חולק עליו וכותב שם: וכל זה איננו נכון שלא ימנה אל המזבח לא יגש אלא שלא יעבוד עבודה והוא אמרו — ויקרא כ״א כ״נ — ולא יחלל את מקדשי לומר שאם עבד חלל ומה טעם לא יגש לא יחלל וכן בכל מקום שכתיב גישת המזבח הוא לעבודה בענין ״או בנשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לדי — ואמרו יתברך "אך אל הפרוכת לא יבא אסר עליו הזאות שעל הפרוכת ואל המזבח לא יגש אסר העבודות כולן שעל המזבח ושניהם הוצרכו כמת באר בספרא וכן פירש־י ז״ל בפירושו על התורה" והרמבץ מביא שם עוד ראיה מן הספרי על הפסוק (במדבר י״ת ז') ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם... והזר הקרב יומת — עיין שם — ומה שהביא הרמב״ם בספר המצות ראיה מן המשנה דכלים (פ״א מ״ט)-בין האולס ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומים ופרועי ראש נכנסין לשם — על זה כתב הרמבץ שזהו רק מעלה מדברי חדל! ולפי הרמב״ן הנ״ל קשה להבין האיכעיא רלמעלה איזה מהן נכנם תחלה אחיי שאיסור ביאת טמא למקדש הוא דאורייתא ואיסור בעל מום הוא רק מעלה דרבנןf "באתי להקשות כן בראותי את הפירוש של הגאון ש״ר הירש על התורה על הפסוק הנייד — וכעין זה דבריו שם; "פלונתא היא בין הרמב״ם ובין הרמב׳ן בספר המצות [ל״ת סיט] אם לבעל מום אסור לשרת או אם נאסר לו נס כן לנשות מן המזבח ולפנים שלפי הרמב״ם נאסרת לו גם כן הביאה הריקנית" — עיין בפירושי דף 476! נראה שדעת הגאון שר״ה שמה שלבעל מום לא נאסרה הביאה הריקנית רוצה לומר שאינו חל עליו לאו מיוחד מטעם שהוא בעל מום שעל הביאה הריקנית הוא חייב כמו כל אדם כמו שאומר שם הרמב־ן בפירוש דהקרא ־אף קאי על אזהרת ביאה ריקנית דאיתא בכל, ועל זה בא, למעט דלתקן או לה־צ־א את הטומאה שרי ואז אין בו משזם ביאה ריקנית. ועיינתי במפרשים לסלק הקושיה הנ״ל שבאה לי מדברי הגאון המערבי שר״ה ושמחתי כמוצא שלל רב כשמצאתי תירוץ על זה בספרו של הגאון המזרחי ר׳ חיים בריסקער, "בחהשי רבנו חיים הלוי" שיצאו לאור בשנת חרצ״ו! והוא מפרש ממה שאיפלגו בטמא ובעל מום איזו מהם קודם שלדעת הרמב״ן שבבעל מום ליכא שום איסורא אחרינא זולת איםורא דביאה ריקנית א״כ מהיכי תיתי שיוקדם הטמא לו כיון דבטמא גם כן מלבד האיסור דביאה ריקנית האיסור דביאה בטומאה — ונראה להנאון הנ״ל שלדעת הרמב״ן דין זה הוא מהלכה למשה מסני והכי גמירי להוא באזהרה ביאה ריקנית דבעל מום חמור איסור ביאתו מביאת תמים, ואע״ג דתרווייהו חד איסורא נינהו מ״מ הכי נמירי מהלכה דביאת בעל מום חמורה יותר מביאת חמים. והכי מוכח נם כן מסוף דברי הש״ס בעירובין: רב כהנא .מסייע בהנא: דכהנים טמאים עדיפים מטהור ישראל והרי הא ודאי דכהנים ל־ויים וישראלים ליכא שום איסורא בכניסתן זולת .א-יסורא דביאה :ריקנית וכולהו הד דינא להו וא״כ איך שרינן ודחינן לאיסור ביאה בטומאה בשביל הקדמת כהנים ללויים r ילד1