Nahalat tsevi · 1937-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1937) · p. Seite 83

53 אמר למעוטי שאם אכל חלב חי כמו בלישנא קמא, הרי דבאיסורי הנאה לא הותר אכילה שלא כדרך. אלא דאין מזה הכרע כמו שיבואר אי״ה :לקמן. ועוד נסתייע האמרי בינה מדברי הרמב״ם פ״ד מה׳ חמץ ומצה ה׳ י״ב: דבר שאינו מאכל אדם כלל או אינו מאכל כל אדם כגון התריאק •וכיוצא בו אעפ״י שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח וכר. והקשה ע״ז במפר מחנה אפרים שהרי פסק דשלא כדה״נ מותר לחולה שאין בו סכנה וחריאק סתמא לחולה קיימא ולמה אסור לאכלו. ולפי דברי הגאונים הנ״ל אין כאן קושי׳ בלל כמובן. ומצאתי שגם הרדב״ז כתב כוותייהו בחשובה חלק ג׳ תחק״ט (תע״א) שנשאל על מה סמכו לאכול תריאק אף הבריאים הא נותנים בו בשר האפעה. והשיב דמאחר שמערבים בו דבר מר ונפסל מאכילת כלב מותר. והקשה הלא׳ בשר האפעה עדיין ראוי לכלב קודם שנותנים אוחו בחריאק ובחמץ קיי״ל רחרכו אחר זמן איסורו אסור בהנאה. ותירץ וז״ל: ל״ק רשאני חמץ דאיה״נ הוא ולפיכך אם חרכו או עירבו אחר זמן איסורו שוב איגו יכול להתגאות בין באכילה בין דרך שאר הנאות אבל בשר האפעה אין בו אלא איסור אכילה בלבד הלכך כל שנפסל מאכילת כלב בין מצד עצמו בין מצד ׳שנתערב בדברים אחרים כי זה יצא מתורת אוכל, ומזה הטעם כתב הרמב״ם וכו׳ יוכו׳ בתריאק שמותר לקיימו אבל אסור לאכלו מפני שהם איסורי הנאה ו כ ש א ו כ ל ן נמצא נהנה מן החמץ עכ״ל. הרי ס״ל דע״י עירוב דבר מר ער שנפסל מאכילת כלב :לא פקע שם האיסור!ולמשל אם יתקן המרירות שוב חוזר האיסור למקומו דלאבחו״ר סי׳ ק״ג ס״ק א׳, אלא דהאיסור ל א כ ו ל בטל שהרי אין החיך נהנה, אבל באיסורי הנאה האיסור להנוח במקומו.עומד שהרי האיסור בעצמותו עדיין לא פקע וכל מיני הנאות אסורות לבריא רק לחולה אף שאין בו סכנה מותר אספלנית משום דמקרי שלא בדרך הנאה, א״כ הא דאסר לאכול חריאק הגם שהאכילה שלא כדרך הנאה דהא אין החיך נהנה ■והוי לי׳ להתיר כמו אספלנית ע״ב משום הנאת המיעים וס״ל דהוי הנאה כדרך, מוכח דס״ל להרדב״ז כהגאונים הנ״ל לא לבד לדינא דאיסורי הנאה אסורים לאכול לחולה שאין בו סכנה אלא גם מטעמא רירהו רהנאח ב׳׳מ ענין בפ״ע ומחשב הנאה בדרכה אף במקום שהאכילה הוי שלא כדרכה. [אלא רהרדב״ז גופא חזר בו, שבתשובה ח״ג חחקע״ט (חקמ״ח) בענין מומי״א כתב בפירוש להפוך, שאין חילוק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה, בכולן מותי שלא כדרך הנאה, ומאחר שבתשובה הזאת הזכיר ענין המוסק שבתשובה הראשונה ברור שהתשובה בענין המומי״א בחראה היא וחזר בו. ויובא עור לקמן.] גם במאירי,פסחים דף כ״ד נראה קצת שסבר ראיסורי הנאה אסורין באכילה שלא כדה״נ לחולה שאין בו סכנה, וז״ל: אבל שלא כדרך אכילתם באיסורי!אכילה כגון שאכל חלב חי או שלא כדרך הנאתם באיסורי הנאה כגון שהניח חלב של שוהנס״ק על גבי מכתו מותר אף שלא במקום סכנה, עכ״ל. ב. לעומת זה הרבה מן הפוסקים לא הבינו כן בדברי הרמב״ם לחלק' בין איסורי