Nahalat tsevi · 1937-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1937) · p. Seite 84

84 בענין איסורי,הנאה שלא כדרד הנאתן לחולה שאין בו סכנה. אברהם יצחק קליין רב דאדת• ישראל מירנבערג יע״א. א. הרמב״ם בפ״ה מה׳ יסודי התורה הלכה ח׳ כתב מ״ל: בר״א י שאין מחרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או המיץ בפסח או שמאכילין אוחו ביוה״כ, אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה ומלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אוחו דברים שיש בהם מר מעורב עם איסורי מאכל ■שהרי אין בהם הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכל״כ ובב״ח שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה עכ״ל. י הנה בחלוקת האיסור, היינו דרך הנאתן, הזכיר לדוגמא ש מ א כ י ל י ן חמץ בפסח, אבל בחלוקת ההיתר, היינו שלא כדרך הנאה, הזכיר לדוגמא שעושין רטיה מחמץ בפסח או מערלה או שמשקין אוחו דבר שיש בו מר מעורב!עם איסורי מאכל. נראה לכאורה בעליל שבאיסורי הנאה לא התיר אלא לעשות רטיה אבל לא אכילה ושתית ודייק וכתב שמשקין אוחו מר מעורב עם א י ם ו ר י מ א כ ל, נראה שבא להוציא א י ס ו ר י ה נ א ה שאין מאכילין ומשקין אף אם סר מעורב בו. ובאמת כן הבינו דבריו הגאונים' 'ברוך'טעם בספרו עטרת חכמים בסוגיא רתרומת חמץ ובספר אמרי בינה דיני פסח סי׳'ז/• נרשמים דבריהם בקיצור בעט סופר סוגי׳ דשלא כדרך הנאתן. 1 אלא שהקשו לעצמן מדברי הרמב״ם כפ׳ י״ר מה׳ מ״א הלכה י׳—י״א שכתב.♦ כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה יוכו׳ כיצד הרי שהמחה אח החלב וגמעו כשהוא חם וכו׳ או שערב דברים מרים לתוך יין נסך או לתוך קרירה של נבלה וכו׳ הרי זה ■עטור עכ״ל, מוכח דגם באיסורי הנאה שלא כדה״נ;פטור. ע״ז שני הנביאים מתנבאים בסגנון אחר ברבר יחדש: דהגם אם אוכל ושוחה איסורי הנאה עם מר מעורב האכילה והשחיה גופא אינו מחייבו משום דהוי שלא כדה"נ, אבל הנאת מעיו הוי דרך הנאה דמאי איכפת להו למעים שהתיך אינו נהנה מ״מ בטנו מלא. ונסתייעו :מהגמרא חולין דף ק״ג רקיי״ל כר׳ יוחנן דבאכילה על הנאת גרונו חייב, וסוברים דכשנגמר הנאת גרונו דהיינו במקום שאין יכול להחזיר עור נגמרה האכילה ומה שבלע אח״כ הוא מעשה בפ״ע, באופן דהגם שתחילת האכילה היתה שלא כדרך מכ״מ מילוי הכרם הוי מעשה נפרד מזה ונחשב'להנאה כדרך ואסור מה״ת. והא דכתב הרמב״ם שפטור היינו משום דס״ל בכלל שאין לוקין על הנאה אפילו כדרך כמו שפסק בפ״ח מה׳ מ״א הלכה ט״ז. הנה דבריהם לכאורה מכוונים מאד בלשון הרמב״ם, וגם מדברי הגמרא בסוגיא פסחים דף כ״ר ע״׳ב נראה מוכח כדבריהם. דהא בלישנא בחרא דר׳ יוחנן אמר רב שימי בר אשי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע״ג מכתו שהוא פטור, הרי רכאיסורי הנאה דבהו איירי לישנא בחרא שינה ולא