Nahalat tsevi · 1937-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1937) · p. Seite 82

82 אכילה ואיסורי הנאה והתירו שלא כדרך הנאה אף באיה״נ לחולה שאין יו סכנה. הרי הב״י לא העיר בכ״מ ובב״י במקומו כלום, ובשו״ע יו״ר קנ״ה כתב: בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפילו ררך הנאתן, ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן;אסור שלא כררך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורין אפילו שלא כדרך הנאתן, אלא במקום סכנה. משמע להריא רמה שמותר במקום סכנה דרך הנאה, והיינו אפילו אכילת ׳האיסור, מותר שלא במקום סכנה שלא כדרך. .דאי ס״ל לחלק שלא במקום סכנה בין הנאה לאכילה ולא התיר רק הנאה שלא כדרך לא הוי לי׳ למסחם ולהעמיד חלוקת שלא במקום סכנה נגר חלוקת במקום סכנה, דהרי במקום סכנה אף אכילה מותרת. וכוונתי מה למה שכתב הכתב סופר ז״ל או״ח חשובה קי״א. איברא הש״ך שם נראה לכאורה שמפרש דברי המחבר בענין אחר, שבס״ק י״ב שם הוסיף על לשון המחבר: בשאר איסורים מתרפאים, בשאר איסורי הנאה מתרפאים, ובאר שם בכתב סופר שכוונתו לאוקמי דברי המחבר באיסורי הנאה דוקא ולא באיסורי אכילה, וזה אפשר בב׳ דרכים, הררך הראשון רס״ל כרעת השאגה ארי' בתשובה ע״ד שאכילה שלא כדרך 'לא הותרה לחולה שאין בו סכנה לא ,׳באיסורי אכילה ולא באיסורי הנאה, אבל דחה זה שהרי דברי המחבר מוכיחים שהשוה היתר שלא כדרך הנאה שלא בשעת סכנה להיתר כדרך בשעת הסכנה. ולפענ״ד דברי הש״ך בעצמו מוכיחים שאי אפשר לפרש דבריו בדרך זה, שהרי בס״ק י״ג כתב שבאיסורי הנאה שלא כדרך לא הותרו אלא במקום חולי אבל איסורי אכילה שרי, וע״ב כוונתו לשיטת הראבי׳ שהביא בס״ק י״ד שמרינא איסורי אכילה שלא כדרך מותרים אף לבריא אלא שיזהר, הריירהתיר אכילה שלא כדרך, ולשונו מוכיח שלא לחלוק ולהקל על המחבר בא אלא לפרש דבריו, ודוחק גדול לומר שכוונת הש״ך במה שכתב אבל איסורי אכילה שרי לומר שמותרים לחנות שלא כדרך כגון לסוך בהם ולאפוקי שלא נאמר שסיכה כשתייה ואסורה, מלבד שאין זה משמעות לשונו הרי הביא בסעיף שאחר זה על דברי הרמ״א דברי הראבי׳ שמחיר אף באכילה, אלא פשוט דלא ס״ל :כדעת הש״א. שוב פירש הכ״ס ז״ל שאדרבה לכן מפרש דברי המחבר באיסורי הנאחידדוקא באיסורי הנאה בעינן חולה שאין בו סכנה, אבל באיסורי אכילה אף לבריא מותר מדינא. ולולא דבריו הקדושים היה נראה לפענ״ר לומר דכוונת הש״ך פשוטה לומר האפילו איסורי הנאה מותרים שלא כדרך, והוצרך לכך לפי שהטור כתב וז״ל: בכל מחרפאין ,אפילו באיסורי הנאה במקום סכנה או אפילו שלא במקום סכנה אם היה שלא כדרך הנאתו עכ״ל. והפירוש ברור שלא מבעיא איסורי אכילה אלא אפילו איה״נ, ומאחר שבאיסורי אכילה אין צריך לומר שמותר להנוח, פשוט שמותר לאכול שלא כדרך קאמר. אבל המחבר כתב: בשאר איסורים מתרפאים והשמיט חבות באיסורי הנאה והיה מקום לטעות שהך שאר איסורים היינו שאינם בע״ז שאסורה בהנאה ולא מיירי אלא מאיסורי אכילה דס״ל דהלכה כלישנא קמא דר׳ יוחנן או כהירושלמי שלא התיר חמץ בפסח לרטיה אלא במקום סכנה והא דכחב שלא כדרך הנאה הפירוש כדרך אכילה ולשון הרמב״ם נקיט, אה בא הש״ך להוציא מן הטעות והוסיף התיבות שהשמיט המחבר מלשון