Nahalat tsevi · 1937-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1937) · p. Seite 72

72 הדרך הכי;סובה ללמוד פ׳ השבוע אם' לכתה לכה״פ שלש שעוח בשבוע: אז יכולים ע״פ רב לגמור אח פרשת השבוע עם קצת פירש״י: אך יצריכים לציין בכל שנה יעד איזה פסוק בפירש״י הגיעו כרי להמשיך משם והלאה בשנה השניה: בפרשיות גדולות כמו פ׳ משפטים וחו״מ טוב לקחת קצת י שעות משעורי תלמוד להוסיפן לשעורי החומש: בם׳ בראשית צריכים להאריך יותר כי במחזור הראשון התלמידים היו עדיין קטנים מלהבין הרבה עגינים: צריכים לשים לב ללמד הפרשות אשר נקראים בחורה בשבתות ימי החפש, פה בא״י כמעט כל ם׳ דברים: אם אין למצוא לזה זמן מספיק במחזור השני ■בכתה ו׳ ובשלישי בכתה ז/ אז ילמדו בכתה ח׳ ם׳ דברים, ושאר מקומות 'אשר ילא חזרו עליהם בכתות ו׳ ז׳: היתרון הגדול של למוד פ׳ השבוע הוא ההתקשרות ■לקה״ת בכיהכ״נ, כי אם אינם לומדים ופ׳ השבוע רב התלמידים אינם שמים לב בשעת קה״ח וגם לא נוכל לסמוך אותנו על קריאת שמו״ח: בהרבה ■מקומות לומדים במחזור השני שלא ע״פ סדר השבוע כדי לאפשר ללמוד עם ■פירש״י בלי דלוגים. או יכולים להקדיש ללמוד המחזור השני שלש שנים: במחזור השני ישתמש המורה בם, מצווח השם כרי לשנן אח'הדינים ולהוסיף בהרבה מקומות את ההלכה ע״פ מצווח דרבנן. בסקירה הזאת רציתי לחח קצת הדרכה ללמוד החומש בבתי הספר בא״י אך מקוה אני שתוכל להועיל גם להוראת החומש בב״ם בחו״ל: אין המקום ואין הזמן גורמים להאריך יותר ובפרט להרבות בדוגמאות מעשיות. הסקירה מקדשת לכבוד ידידי הנעלה מוהר״ר הרב דר׳ עזריאל הכהן מונק שליט״א ליום מלאת לו שבעים שגה אשר כחמשים שנה עובד מלאכת ד׳ נאמנה בשדה התנוך התורני וד׳ יאריך ימיו בנעימות לזכותו’להוסיף ולהרביץ תורה;ויראה בישראל: ך#ךה בפרק גיד הנשה ופירוש אחד של הדרג הירש זצ־ל על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית ל״ב, ל״ג); בחולין ק״א ע״ב גרסינן: ולא נקראו בני ישראל עד סיני, אלא (מצות ג״ה) בסיגי נאמרה, אלא שנכתב במקומו, לידע, מאיזה טעם נאסר להם. — מחיב רבא: (בראשית מ״ו, ה׳) וישאו בני ישראל ׳אח יעקב אביהם וגו׳? נראה שד״ל ולהקשות, והלא ראינו, שכבר קודם כן נקראו בשם הזה? וצ״ע למה פריך רבא דווקא מפסוק זה, :והלא כבר בראשית מ״ב ה׳ כתוב ויבאו בני ישראל לשבר, וגם ־בראשית