Nahalat tsevi · 1937-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1937) · p. Seite 66

66 vorhanden; sie war aber immer mehr gewachsen, so daß er nur noch mit einer Kappe über der Stirn ausgehen konnte. Der Kranke schnitt diesen Auswuchs von Zeit zu Zeit ab, damit er keine ungeheure Gestalt bekäme. Die Untersuchung des Kranken ergab, daß man es in der Tat mit einem gehörnten Menschen zu tun hatte. Auf der rechten Stirnseite zeigte sich ein von der Hornschicht der Haut ausgehender hornartiger Auswuchs, der eine Länge von 24 cm und einen Durchmesser von 3 cm aufwies. Das Gebilde war hart und etwas geschwungen, die Oberfläche war reibeisenartig und spiralförmig verlaufend, während das Ende des Homes glatt aussah. Zur Behandlung wurde das Horn in örtlicher Betäubung Umschnitten und entfernt. Die der Arbeit beigegebene Abbildung läßt erkennen, daß es sich äußerlich in keiner Weise von einem Tierhom unterschied. Kleinere Hornbildungen am Kopf und im besonderen an der Stirn sind keine übermäßige Seltenheit und ,wurden mehrfach in der medizinischen Literatur beschrieben. So schildert z. B. der bekannte Chirurg Dupuytren einen Fall von der Größe eines kleinen Fingers. Trotzdem stellt der oben erwähnte Fall von Istanbul eine Rarität dar. Er beweist indes, daß der eingangs erwähnte Midrasch, nach dem das Kainszeichen ein Horn an der Stirn war, durchaus zurecht besteht und daß die nachfolgende Erzählung vom Tode Kains infolge Verwechslung mit einem Tiere sich zwanglos erklären läßt. היא טעות גמורה. ולוא גם צדקו בהשערחם אין הם רשאים לנסות רפוי הגוף ע״י קלקול ■הנפש. אבל באמת רופא חדיש לא יעשה כמוהם, אלא ישתדל למצא הסבה מרוע לא הרה האשה, אם מפני שהמלטח הביצים [העת;שםו היא נוחה להתעבר] אינה חלה אצלה בתוך ימי טהרה מחוך שארכו לה ימי נדחה —כגון לט׳ אי י׳ ימים במקום ה׳ ימים אם מפני שהמלטח הביצים מתקדמת אצלה תמיד ער שתחול בתוך ז׳ ימי נקיים שלה, כמו שבארנו — או אם עקרה היא מסבה אחרת. ועכשיו שנמצאים בידינו סמי מרפא הנזכרים, כל רופא בעל הכרה ינסה לשנות אח סדר וסת האשה החולנית כרי שחובל להתעבר מבלי שתעבור על רח ישראל, וברוב המקרים תושענה הנשים על ידי הסמים האלה. סוף דבר — לא היה עם לבבי לכתוב ספר רפואה — ובכן יהיה רי לנו ברמזים האלו — אך לדבר אחר נתכונחי, לעורר שימח לב חכמי התורה לסמי מרפא החדישים כדי שתהיה היכולת בידם להורות אח בנוח ישראל אח הדרך בו תלכנה מבלי שתעברנה ח״ו על דת ישראל וכדי שחהינה חזקות ושלמות בחורה ובאמונה. דר׳ יעקב הלוי־בערלין. Redaktions schloß der nächsten Nummer: 10. Januar 1938