Nahalat tsevi · 1937-07-01 · Heft 10-12 (Juli 1937) · p. Seite 316

316 קרובה לכל אחב׳י והמעתיר מעומקי לבב אשר יקוים גנו מקרא שכתב ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ושלום. אליעור שמשון רמנטהל, תלמיד הישיבה המרכזית־העולמית אשר בירושלם. Herr Rabbiner Dr. Munk läßt uns hierzu folgende Erwiderung zugehen. כפי הנראה מהודר אליעזר שמשון רוזנטהל נ‘, רוצה להוכיח שאף נדד שמצות ק״ש היא דרבנן הוצרך לומר שהדרוש היוצא מולמדתם שיהא למודו תם הוא דרשה גמורה ודאורייתא כיון דמקרא זה דולמדתם בא לחייבנו במצות לימוד תורה בין למ״ד שק״ש דאורייתא בין למ״ד שהיא מדרבנן ועל כרחך לענין ת־ת הדרוש שלימודו תם הוא מדאורייתא ולא אסמכתא כן דעת הכותב הדל כפי הנראה. אבל אחמ״כ דבריו אינם מיוסדים בש״ס לענ״ד ואמת הוא שהמקרא דולמדתם אותם וכד הוא אחת מהמקראות שיצא לנו משם חיוב לימוד תורה ועיין בם׳ החינוך מצו׳ תי״ד אבל אנו לא דנין רק על שאלה זו אי גם הדרוש דולמדתם שיהא לימודו תם הן בק״ש הן בת״ת הוא דרשה גמורה והחיוב הוא דאורייתא או אם הדרוש הוא אסמכתא בעלמא וחיוב הדקדוק הוא רק דרבנן בין בק״ש בין בת־ת. חיוב הדקדוק ברדת לא הוזכר במשנה כי התנאים ברכות ט״ו חלוקים הם רק במי שקיא ק״ש ולא דקדק באותיותיה וגם בשקלא וטריא שבש״ם לא הוזכר חיוב דקדוק בת״ת ונראה בעליל שבפירוש לא דברו רק מדקדוק שבפרשיות קיש׳ ■וגם במימרא שבסוף הענין בדף ט״ו לא איירי רק באותיות שבק״ש שר׳ חמא בר׳ חנינא אומר כל הקורא ק״ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו ניהנם וגם בספרי הראשונים והאחרונים לא ראיתי נם אחד שאמר שממקרא דולמדתם אנו למדין שבת״ת חייבין מדאורייתא ליתן ריוח בין הדבקים בקריאת המקראות שבתונו־כ ואילו קבלו קדמונינו דל שיש חיוב בת״ת למה לא השתמט שום תנא ואמורא ובאר את החיוב הזה וקבעו להלכה בשפה ברורה. ואולי יש מי שמשיב הא גם לדידך קשה שאף אם הדרוש שיהא לימודו תם הוא אסמכתא ומדרבנן ער־פ למה לא השתמט אחד מרבותינו דל ועוררנו על חיוב זה דרבנן שצריך ליתן ריוח ב״ה נם בת״ת וכמו שהצריכו את הדקדוק בקיש לעניד לא שפיר משיב כן הלא גלוי וידוע הוא שקושיא זו לא מקשינן על מה גזרו בדבר זה ולא נזרו כמו כן בדבר אחר הדומה לו כי בהרבה ענינים מצינן שחדל ראו לחלק בדיניהם ובגזירותיהם ולא גלו טעמיהם ובנידון דידן אולי. ראו שאין רוב הציבור יכולין לעמוד אם מוטל על העוסק בת״ת שבקריאת כל הפסוקים של תנ־ך יתן ריוח ביה או אולי הי׳ להם טעם אחר נסתר ובודאי טעמם ונימוקם עמהם. ולפי זה ג׳ב לא תמוה מה שהפוסקים הראשונים גם הם לא קבעו להלכה את חיוב הדקדוק בקריאת המקראות בלימוד תורה אעפ״י שפסקו כן להלכה בק״ש אמנם בעל בית יוסף דל בא־ח ס׳ ס״א העתיק את דברי ר׳ דוד קמחי דל שכתב בס׳ המכלול שבכל עת שיקרא אדם בתנ״ך צריך ליזהר לדקדק ועם בל זה כשרע