Nahalat tsevi · 1937-07-01 · Heft 10-12 (Juli 1937) · p. Seite 315

315 השמיט את הדין לענין ודת ועיין בם׳ יד מלאכי כלל* ד,שרע מעיף ד׳ מיש על השמטת הדינים שהובאו בבית יוסף אבל הרמיא שם הביא את הדין וז־לו הוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר עכיל וגם הוא לא השתמש בלשון הרגיל בביאור החיובים י כגון הייב או צריך אלא הסתפק לכתוב שיש ליזהר. יצא מזה שנם במשנה נם בגמרא נם בהראשונים חיוב הדקדוק בת״ת לא הוזכר ולעניד זהו סמך להדברים שכתבתי בירחון שהדרוש דולמדתם שיהא לימודו תם הוא אסמכתא אפילו בקיש ואפילו למיד שקיש הוא מצוד, דאורייתא וכבר כתכתי בירחון שאפשר להבין דברי המאור הנדול ר איי קוק זצוק־ל ע*ם הכלל שכל מילי דרבנן מקרא ילפינן והגאון זיל בעצמו הזכיר כלל זה באותו פלפול בענין אחר ובפרט שייך אותו הכלל במקום שסמכוהו דבריהם בקרא מיוחד ררך אסמכתא. בעל ההשגה הניל נ׳י הביא ראי׳ לדבריו מהרמב־ם הל׳ תפלה פי״ב הל׳ ו¬ אם טעה בקריאת תורה מחזירין אותו ולא הבינותי דעתו דהא בכמה מקומות נם במילי דרבנן מחזירין כנון בריח בשחרית ובמנחה בתם׳ יעלה ויבא על פי הניל לא צריך להאריך עוד במקום הזה ורק מילים מועטים אכתוב פה בענין מה שכתב על שיטות רש״י והראביד ובעל שי״מק זיל שלעיד צריך לחלק בין דין דשמיעת האזן ובין דין דחיוב הדקדוק ולא תלוי זד, בזד, ואפילו אם דבר ברור הוא שיש להבין פירוש רשיי בענין הסכת ושמע שלדידיה צריך שמיעת האזן אפילו הכי אין למידק מזה שלרשיי חייבין לדקדק בודת כי לע״ד דיוק זה הי׳ סותר לדברי השים ומשמעות המשנה ברכות ט־ו היא מהיפוך להיפוך הלא ר׳ יוסי הצריך שמיעת האזן בק״ש ואפי׳ בדיעבד ס״ל דלא יצא בלא שמי׳ האזן אבל לענין דקדוק בקיש סיד דיצא בלא דקדוק ולהיפוך ר׳ יהוד־ סבר שבלא שמיעת האזן יצא אבל בלא דקדוק לא יצא וא*כ מהיכי תיתי לומר שרש־׳י תולה זביז ושבכלל חיוב שמיעת האזן יהא נ״כ חיוב הדקדוק ונותן התורה ביה יאר את עינינו ויניענו ביב להר קדשו כיריא. עזריאל מונק Redaktionsschluss der nächsten Nummer: 5. Okt. 1937/ I.Cheschvan 5698.