Nahalat tsevi · 1937-04-01 · Heft 7-9 (April 1937) · p. Seite 351

25t כבר נתנמנם ־ באותה שעה זכר ימים מקדם, הזמנים אשר בהם אביו עוד היד. בגבורתו והיך היה לו אז ממש לאביעזר ולאחיסמך, היך הדריכו באורה החיים למעלה למשכיל, מחנכו לתורה וליראה, השריש בלבבו הטוב והישר, אבימי זכר באותו רנע כל אהבת אביו אליו וגם אם היה מיסרו והוכיחו היה אך לטובתו ומתוך חבה יתרה במו שאמר המלך החכם "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" (משלי מ כ״ד)! ומתוך אותן זכרונות מחשבות והרהורים גחין אבימי, היה משתהות לפני אביו באהבה, ועתה הבין והכיר פתאום ז מזמור לאסף! בי נם ובפרט עיי חרבן •הבית התוכחה היותר גדולה שבה הקב״ה הוכיחנו הראה לנו אוח לטובה: ע־י החרבן נלקינו בשבטו, הנוף נלקה אבל הנשמה נצלת! ואפשר שרשיי כיון לזה או לדומה לו באשר הזכיר המדרש הזה! 0 ועתה נבוא להבין הרישא של דברי רשיי באותו דבור. ואלה דבריו: "איסתייעא מילתא בעודו גחין לפניו שהבין במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו"! רשיי כותב סתם "מזמור אחד שבספר .תהילים" והתוספות מביאים דבדיו בזה״ל: ודרש מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך"! לפי דבריהם קאי רש׳י גם בתחלת דבריו על אותו מזמור, אשר פסוקו הראשון הוא מפרש בסוף דבריו בשם יש אומרים! ואס נעיין נובל למצא קשר בין תוכן כל המזמור ובין העובדא שנזכרה בנמרא! אבימי ראה שאביו ישן והמתין ולא זז משם כי חשב שאביו יעיר בכל רגע ׳ורגע ותומיי רצה להיות מזומן לעבורחו, ונם אם עיי תנומת אביו לא יכל לקיים באותו רנע מצות כבוד האב כחקונה, היה עומד לפניו בכרכים כרועות וצפה ז "ע ח ה יעיר אבי משינתו ואז אוכל לכבדו כראוי• והוא אבימי שמח לקראת אותו רגע! עמנו, עם ישראל, חי בגלות חיי צער ולחץ הבל לוחמים ננדנו ואוכלים את בשדנו. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותנוי, כמדומה כאילו אבינו שבשמים ישן כביכול, ואינו רואה את הצרות והרדיפות שבאו עלינו אבל אף גם זאת נדע בידיעה נמורה ששמו הנדול יודע בגוים (כמו שמפרש הגאון שמשון רפאל הירש זציל הפסוק יוד במזמור זה) שעוד אנחנו עמו וצאן מרעיתו שאבינו יעיר בקרוב וישב לשכנינו שבעתים, שיחזיר שבינתו לציון ברחמים ואנחנו נחכה ונצפה ועינינו לו מיחלות, עוד מעט והיום יבוא שבו יקבץ ויכנס הנדחים! ובציפייתנו ובתקותנז זאת ננביר האבלות והיאוש שבלבנו ונשמח ונרוץ לקראתו ונספר תהלתו ונזמר — וזהר "מזמור לאסף"! ד) .רשיי ותוסס׳ גורסים "אסתייעא מי ל תא" ופשוטו הוא במו "זוכה" אבימי זכה להבין מזמור [כמו שמצינו במעשה דרבי ישמואל ירחינאה שרצה רבי לסמכו ״לא הוד. מסתייעא מילתא" - עיין בבא מציעא דף פה ז בסוף העמוד] ואחרי שמזמור עיט קושי ההבנה או לכל הפחות מילתו הראשונה בקשר עם תוכן הפסוק הראשון והמזמור כולו במו שראינו מהמדרשים דלעיל, נבין בקל ש״מזמור אחד" - רשיי - הוא הוא -כפי התוספות - "מזמור לאסף אלקים באו נוים בנחלתך", מזמור עיט אבל באמת בהשיס שלפנינו הגידסא אינה "איסתייעא מילתא" אלא ״איסתייעא מ י ל ת י ה ״! ונלפעיד שכאן הפשט שאבימי מצא סיוע וסמך למלחא