Nahalat tsevi · 1937-04-01 · Heft 7-9 (April 1937) · p. Seite 352

" ”1י ‘ f 4י* ׳' HV^TTT^ ־' ־'•.״ ,׳' ן• " 2 5ג מזמור לאסף. דברים אחדים בנירור הגמרא קידושין לא: א) איחא בקידושין לא• תני אבימי בדיה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו להיי העולם הבא. אמר רבי אבהו בנון אבימי ברי קיים מצות כיבוד. המשה בני סמכי הוד. ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוד. אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם יומא.חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף! עד כאן דברי השים — עיין שם פירוש רש־י ותום׳ דה איסתייעא מילתא! ה רש״ ש מביא המקור של המדרש שהובא בתוספות — תנא דב־א רבא פרק ל׳ — ואז הוא מוסיף: "צ״ע דהא כתיב ז "ובני קרח לא מתו" (קאי על דברי תוס״פז בני קרח שהיו בלועים) ובתנא דב״א שם הגירסא לנכון" ע״ב דבריו. ומצאתי שתי גירסות בזה 5 בתדב״א שנדפס בוארשא בשנת תרמ״ב שם הנירסא: "מיד אמר אסף מזמור, אמר מי שעתיד לבנות את ירושלים ולעלות את שעריה הוא יעלה את קרח אבי אבא מן הקרקע". ובתדב״א שיצא לאות על פי כ״י משנת תתלג(1073) ע׳י מר מאיר פריעדמאנן בשנת תדס שם הגירסא: "מיד היה אסף ונביאים שמחין בו בדבר אמד אסף: מי שעתיד לבנות את ירושלים הוא יעלה את אבי אבא מן הקרקע" המה ר ש ״א דה אסתייעא כתב5 "לם׳ תוספ׳ ניחא משום דקיים אבימי מצות כיבוד אב זבה להך דרשה שדרש שאמר אסף מזמור משום כבוד בית אבותיו הבלועים שיעלו עם השערים כבי־א". ב) לפי זה נראה שלפירוש רש־י אין לו המשך עם הענין שנזכר כאן בגמרא! ניגע למצא ההמשך לפע״ד! סוף דברי רש״י בדה אסחעייא מילתא מתחילין: "ויש מפרשים שמקרא זה לבדו דרש מזמור לאסף אלקים באו גויס בנחלתך וג׳"; רש״י מביא שם רק תמצית דברי המדרש שהוא מזכיר אבל מדברי המדרש במלואם יש לראות, שנם ממדרש זה יש שייכות למעשה דאבימי. עצמה! ששם — באיכה רבה פרשה ד׳ אות י׳ד — איתא: "ויצת אש בציון: כתיב (תהלים ע״ט) מזמור לאסף אלקים באו גויס בנחלתך, לא היה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף נהי לאסף קינה לאסף ומה אומר מזמור לאסף אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיידה וציירה ויצא בנו לתרבות רעה מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר אח הקנים ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר אמר להט מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו כן אמרו לאסף: הקדה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר אמר להם מזמר אני ששפך הקדה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל הדא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה. המדרש הזה מעיד — ובסרט ע״י משלו — על אהבת האב אל הכן, אהבת הקב״ה על בנו בבורו ישראל! ובאותה שעה שראה אבימי את אביו ר׳ אבהו בזקנותו ובחלישות נופו - שהוא צוד. עליו להביא לו מעט מים ובין בך ובין כך ־״T1״ l ״־;ף*״״' •מ ־״.״-! ר מי?*•". מ׳*־ זי?״• ssw־. דv׳* ’