Nahalat tsevi · 1937-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1937) · p. Seite 155

155 פסחים כד: אין ביעור ובו; יב: תום׳ " כזד. לפני זמנו, אחר זמנו " כט׳. שלו של אחרים, של נכרי, של גבוה " נח׳ ז מחמצת " לא,: נפלה עליו מפולת, ב״ח סי׳ תלג׳ " לה׳. לא תאכל וכו׳ שבעת ימים וכר מצה עשירה, המחהו וגומעו, מי פירות, מנחות נד¬ " לח׳ מצה של חלה, תרומה, מעשר שני, מצה גדולה " לט׳. מרור דומי׳ דמצה " מא׳. ושמרתם את המצות " מב׳. תערובת חמץ ביצה ב׳. לענין שעור פסחים קד מצה מרור בזמה״ז ,, קטר. כריכה, בלע " קח׳ מצה ומרור לענין הסיבה, רש״י תום׳ " קטר. כל שלא אמר וכו׳ מדרשות ואגדות מכילתא פ׳ בא שמות רבה: משכו וקחו וכו׳, הוראת אזוב, יהי לבי תמים, שבעת ימים כנגד וכו׳ ספרי ראה. בא: זהר תנא לא נפקו ישראל ממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא משלטניהון ונפקו ישראל מרשותהון ואעלו לרשותא קדישא עלאה בקב׳יה ואתקטירו ביה הה״ד כי לי ביי עבדים עבדי הם, מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי וכו׳ דאפקית להו מרשותא אחרא ועאלת לון ברשותי. האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אימן וכלהו חד, רשו אוחרי אינון, שלטנין דממנן על שאר עמין וקרינן להו יצהיר, רשותא אחרא אל נכר אלהים אחרים, אוף הכי שאור מחמצת, וחמץ כלא הד, אמר הקביה כל חני שני קיימתו ברשותא אחרא, עבדין לעם אחרא, מכאן ולהלאה דאתון בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו, כל מחמצת ולא יראה, איר יהודה א״כ כל ימי שתא נמי, אמאי שבעה יומין ולא יתיר, א״ל כל זמנא דאתחייב ב״נ לאתחזאה גרמיה בן חורין הכי איצטריך, כל זמן דלא אתחייב לא איצטריך וכו׳ וכן זהר אמר. רמב״ן, פ׳ בא, איש שה לבית אבות, טעם המצוד, הזאת ם׳ ראה אברבנאל, ם׳ בא