Nahalat tsevi · 1936-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1936) · p. Seite 186

186 שבעינן בתיבה תמה ובשניהם הדין שוד. שבחיסר אות אחת פסול אפי׳ בדיעבד אבל בדבוק אות לחברתה רק לכתחלה צריך להפריד אבל בדיעבד אינו מענב בין בקריאה בין בכתיבה והביא ראי׳ לדבריו מבעל משבצות זהב סי־ קמג׳ שכתב וזיל אם נדבקה אות באות אפי׳ בשבת אינו צריך להוציא אחרת דיש לסמוך על הרשב״א מה ט״ו ב״ה סי׳ ל״ב אות י״ח ועמ׳יא ז׳ ומסתימת הבית בליב וטיל משמע אף נדבקה באמצע י״ל דאין מוציאין אחרת עכ״ל וכמדומה לי אחר מכ״ה שהרב הדל שגה בזה ושדעתו מתנגדת לדברים המפורשים הנמצאים בכל הראשונים והאחרונים זיל כי כולם פה אחד מסכימים שלענין כתיבה תמה דבוק אות בחברתה מעכבת ופסול אפי׳ בדיעבד אכל בקריאה רק לכתחלה צריך להפריד ובדיעבד אינו מעכב וזאת היא הקושיא שהקשיתי למה דרשינן ולמדתם שיהא לימודו תם רק לכתחלה ובוכתבתם דרשינן שמעכבת ומה שכתב בעל משב׳ זהב שמסתימת דברי הב״ח והטיז משמע שאף שנדבקה באמצע אין צריך להוציא פית אחרת המעיין בדברי הביח והט״ז ימצא שרק לענין חיוב הוצאת ם״ת אחרת הם מקילין אבל לענין אותיות המחבקות בתפילין ובמזוזה הם מחמ״רין ופופלין ואעתיק דברי שניהם הביח נתב בסי׳ ל״ב ודל ובשנתערבו האותיות ונדבקו קי״ל כתלמוד שלנו דאין חלוק בין נדבק למעלה או למטה או באמצעה דבכל ענין הוא פסול וכוי מיהו בקריאה בס*ת אם נמצא דבוה אות לאות וכו׳ אין להוציא אחרת והכי מסתברא עכ׳ל הב*ח וכן כתב הטיז סי׳ ל״ב ס״ק י׳־ח על מש׳־כ המחבר לענין תפילין שאם נדבקה אות לאות בין קודם שתנמר בין אחר שנגמרה פסול על זה כתב הטיז ודל טיט אם נמצא כן בסית אין להוציא אחרת וכו׳ עכ״ל והרשב׳יא בתשו׳ תרייא חחמיר אפי׳ להוצאת ם״ת שכשנדבקה בראשה פסו׳ (והובאו דבריו בקיצור במגן אברהם סי׳ קמ״ג ם*ק ז,) ומובן שבעל משב׳ זהב שסמך על דברי הביח והט׳ז סבר כמותן ולא הקיל לענץ כתיבה תמה ונם משים מנחות כ־ט מוכח שדבוק אות באות מעכב כי כן מסקנת השים שהוצרך התנא לשנות שכתב אחד מעכבן להורות שכל אות שאין נויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה ועלה כתב הרשב״א כתשו׳ הנ׳ל וזיל אלמא אינה אות עכ״ל מוכח שלענין בתיבה תמה הרי הוא כהחסיר ולא כן לענין קריאה תמה ששם לא הוד. בדיעבד כהחסיר אות וכדברי הראיה דל וכל הפוסקים והקושיא שהקשיתי במאמרי הוקשאה נם לשקלא וטריא גם למסקנא במנחות כיט דק יש קצת רבותא יותר עים לשון פשיטא כנ״ל (ועיין פירוש רשיי על קושית המקשן פשיטא). — עזריאל מונק־בערלין. Nochmals: Zur jüdischen Chronologie. Von Herrn Dr. Kalman Kahan, Fulda, geht uns nochmals nachfolgende Äußerung zu, mit der wir die Diskussion abschließen. Die Schriftleitung. Durch die Erwiderung des Herrn Dr. Biberfeld im letzten Nachalath Z'wi S. 79 f. sehe ich mich gezwungen, nochmals kurz au! die Frage einzugehen. Ich war und bin bereit, die Berechtigung — was allerdings