Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 109

109 נאמרה בפרשת :ואתחנן ועור הפעם בפרש׳ עקב ובאר! פעמום כדי לעכב (ולפי״ז טעות הוא(מה שנסמן בנליון בשבת ק״ג ע״ב דברים ו׳ וצ״ל דברים י״א) ונם במקרא דולקחחם נמצא שינוי שכשתשים עין על מקראות פרשת חג הסכות שבם׳ אמר תמצא בכל המקראות בנין!עתיד ׳לא תעש!ו, תקריבו, לא תעשו, תחוגו, וכמו מי היה לו לכתוב וביום הראשון חקחו לכם פרי עץ הדר ובו׳ ולמה שנה במקום זה ■וכתב בנין העבר בויו ההפוך ולקחתם, לא י שנה אלא ללמד שתהא לקיחה חמה וא״כ הדרשה יש לה יסור ממשי בקרא ולא אסמכתא היא וע״כ המינים מעכבים זא״ז מדאורייתא מה שאין כן בדרוש דולמדתם שאין שם שום שנוי והוכחה והלכך אסמכתא הוא וכיון דרבנן הוא פה שאסר לקרות בלי דקדוק הוא שפטרו בדיעבד ואין לפקפק על פירוש זה ממקרא דוהקרבתם אשה ,וכו׳ שבם׳ חג הסכות למה לא כתיב שם תקריבו וזהו הטעם שעפ״י חוקי הדקדוק מובן שיש לחלק בין הלשון דכתיב בתחלת המקרא ובין הא דכתיב באמצעותו. והשתא מאחר שהוברר הדבר לענ״ד שחובת דקדוק הקריאה היא מדרבנן הוצרכנו לשער ולברר עפ״י הטעמים שנחנו חז״ל לדבריהם אם גם החלפת המבטאים נתפסת באחד מן הטעמים האלה ואז גם השנוי ממבטא למבטא מוכלל בהאיסור שלא לקרות לכחחלה שלא בדקדוק או אינה נתפסת בהם. בברכות דף ט״ו ע״ב בתר מימרא דר׳ עובדי׳ דחני קמי׳ דרבא ולמדתם שיהא לימודך תם שיתן ריוח בין הדבפים איחא דעני רבא בתריה כגון על לבבך, על ,לבבכם ,בכל לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אחכם מארץ, ופירש רש״י שם ד״ה בין הדבקים וז״ל תיבות המדובקוח זו בזו אם אינך מפרידן בשהתיבה השניה מחחלח באות שהתיבה שמלפניה נגמרת הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת אם אינו מתעסק ליחן ריוח ,כדמפרש רבא עכ״ל ובחום׳ שם ד״ה ביז כתבו וזה לשונם רב אלפס- מוסיף וחרה אף ראם לא יחן ריוח אז יראה כמו ׳וחרף וכו מוסיף וראיתם אוחו, וזכרתם אח, ועשיתם אח, שצריך ליחן ריוח בין מ״ם י שבסוף תיבה לאלף שבתחלח חיבה שאחריה וכן צריך להתיז זיי״י של תזכרו שלא ישמע שי״ן למען שיתי׳ לנו שכר מצות ואין ׳לנו לעשות ע!ל מנח לקבל פרס עכ״ל ועיי! מה שכתוב שם בגליון על גירם׳ הרי״ף והרא״ש כתב בשם הירושלמי שצריך להתיז זיי״ן דלמען תזכרו וצריך ליחן ריוח בין וחרה אף ■דלא לשחמע וחרף ע״כ ובמעדני יו״ט בחב עלה וז״ל אינו בירושלמי שלפנינו ותלמידי הר״י כתבו שזה בכלל ולא• דקדק באותיותיה ששנינו במשנה שאיז לפרש דר״ל ליתו ריוח ביו הדבקים שזהו שהוסיף רבא עכ״ל . 1 לפי הפירושים האלו שני טעמים יש שמסבחם צוו חז״ל לדקדק בקריאה שמפירוש רש״י משמע שהטעם כרי שלא תפגם הקריאה ומשאר מפרשים משמע שיש עוד טעם׳ שני והוא בדי שלא לישחמע קול מקולקל והיינו מה שכתבו דלא לישחמע וחרף ושלא ישמע שי״ן. ובמגילה דף כ״ד ע״ב בברייתא אין מורידין לפני החיבה לא אנשי שאן וכו׳ מפני שקורין. לאלפין עייני׳ן ולעיינין אלפי! פירש רש״י שפוגטין תפלתן ושם בד״ה לא נמצאת מחרף .ומגדף פירש רש״י׳ וז״ל שהי׳ קורא לחיחי״ן ההין נראה כאוסר וחכיחי עכ״ל נמצא שרש״י בעצמו סובר ששני טעמים יש כאן חדא פגימת התפלה וחדא כדי שלא לישחמע קול מקולקל ולא יהא נראה כאיש מקולקל והרמב״ם הלכות ק״ש פ״ב חל׳ ט׳ כתב שצריך שלא יחטוף בחי״ח (של אחד) כדי שלא יהא כאומר אי חד ופירש בלתם משנה שלא יהא נראה כאומר אי.חד וכן דעת הראב״ך שם וז״ל בעל הטורים באו״ח סי׳ ס״א צריך להפסיק 'ביו ׳נשבע לה׳ כרי להטעים יפה חעיי״ן שלא יהא נראה כה"*•;וצריך להתיז יזיין רלמען תוכרו. דלא לשחמע בסמ״ך וכו׳ וצריך ליזהר בכל אל״ף שלאחר המי״ם להפסיק כגון ולמדתם אותם שאם אינו מפסיק נראה בקורא מותם עכ״ל וכעין.זה כתב המחבר שם.