Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 107

> $ m ועיין בדברים י״ט י׳ שם נאמר ולא ישפך רם נקי ומלח 'דם נקוד בסתת אבל בויקרא א׳ ח׳ ,כתיב ,דם נקי יושם ■נקוד רם בקמץ והשומע מפי הקורא "עברית" גם שם גם פה שומע קול שוה ומן המותר הוא להאריך •עוד ולחשוב וליזול כי רוכלא כי רבות הן המלוח בין בקריאת חנ״ך בין בחפלה שיש לחוש לקלקול וחשדא. אך עדיין יש להקור נם את זאת אם צריך לאסור ההלפת מבטא במבטא משום חובת הדקדוק אי האיסור תלוי בזה שיש שום הבנה במלה הנשמעת באזני העומדים בסביבות הקורא ואולי,אם אין שום הבנה באותה שמיעה לא צריכין למחות. ונראה לי שליח דין צריך בשש כי בספר היראה לר׳ יונה גירונרי זצ״ל כחוב וז״ל ויחתוך בשפתיו כל חיבה ואל יבלעם נם סוף התיבות יחתוך להפרידם מתיבה הסמוכה לה פן יכשל בספרו בגוים אח כבודו שבחי ירושל׳ אח יוכן וכל את ואותם הסמוכים למ״ם צריך להפרידם זה מזה ,עכ״ל ודעת ר׳ יונה הובאה בבית יוסף סי׳ ס״א וכן בש״ע שם ובסעיף כ״א פוסק שצריך! בכל אל״ף שאחר מ״ם להפסיק 'ביניהם כגון ולמדתם אוחס וקשרתם אותם ושמתם אח וראיתם אותו ובו׳ שלא יהא נראה כקורא מוחם מת 'עכ״ל ועתה הא בודאי בשמעם קול "ולמדחמוחם" "ושמחמת" אין שום הבנה בקול המשתמע ואפי״ב חז״ל חששו לקול המשתמע יוא״כ נם בנידון רירן אל תרמה בנפשך להמלט מחששות ומאיסור החלפת המבטאים באמרך שאין הבנה בקול הנשמע. אמנם אולי יש לחלק בין, מי'המשנה מבטא אשכנז למבטא ספרדי ובין אנשי בית שאן ודומיהם הבאים למקומות אחרים להתארח ולהתפלל שם בבתי כנסיות מפני שנודע לכל שכמה רבואות של אחינו ב״י מבטאים ספרדית במקומותיהם שבארצות הנגב ובשאר ארצות ואולי י״ל שע״ב בטלו בנ״ד כל החששות שאמרו חז״ל עפ״י דיני חובת הדקדוק בנידון דביח שאן וצריך לעיין במגלה רף כ״ד ע״ב במימרא דרב אסי חיפני ובישני •לא ישא את כפיו תניא נמי הכי אין מורידי! לפני התיבה אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעוני! מפני שקוראין לאלפין עיינן ולעיינין אלפין והמהרי״ט ז״ל בשו״ת חלק אבן העזר סי׳ ט״ז ביאר שלא אסרו לאנשי בית •שאן וכו׳ לישא אח כפיהם כלל וכלל אלא לא אסרו להם רק שלא במקומם וז״ל וכי תעלה על דעתך שאנשי חיפה ואנשי בית שאן לא היו מברכים ברב׳ כהנים לעולם אלא ודאי דמברכים בעירם שדבריהם ומלולן במקומן ניכרים .וידועים הם אבל שלא במקומם אינו ניכר עכ״ל וכעין זה כתב הרדב״ז בתשר חרק א, סי׳ שצ״ד וז״ל ובודאי כי באחרייהו היו עולין לדוכן דאי לא חימא הכו לא היו יורדין לפני החיבה .ולא היו נושאים כפיהם ושהיו מביאים חזנין וכחנים ממקומות אחרים זה אינו במשמע אלא ודאי במקומות אחרים קאסר דלגבי רידהו הוו עלגים אבל לבני אחרייהו לא הוו עלגים וזה ברור מאד עכ״ד וכמוהם הודה הט״ז מגן דוד ז״ל ס״ק ל׳. ונראה שאף ראנשי בית שאן המתארחים התירו לבוא בכל מקום אלביהכנ״ם ולהתפלל שם בלחש עם הצבור וכי מפני אונסם שהיו כבדי לשון הכריחום לישב בדד להתפלל שלא בצבור •ומ״מ אסורים היו לישא אח כפיהם וכו׳ ולא הועיל כלום שבשאר מקומות הי׳ גלוי וידוע שכל הצבורים שבבית שאן וכו׳ מתפללים כדרכם המשונה ואם כן אולי ה״ה בנידון דירן שמה שמכירים שיש קהלוח גדולות ורבות שמבטאים שם מבטא ספרדי זה לא מועיל להקל ודבר זה לפענ״ר תלוי בשקול הדעת ולא באחי להכריע פה •כאשר כתבתי למעלה. ועתה עת לחזור לתחלת דברינו שם כתבנו שלכאורה יש להוכיח מברייתא דברכוח שמותר לשנות ממבטא למבטא דהא אמר קרא שמע וילפינן מיניה בכל• לשון שאתה שומע ואמרנו שלכאורה אם מותר לשנות אפי׳ מלשון ללשו! אחר מלשון קודש ללשון לעז ק״ו בן ק״ו שיהא מותר לקרות לשו! הקודש באחד . מכל המבטאים שהוא חפץ בו ,ואולם רק בהשקפה ראשונה נראה שק״ו בלא פירכא הוא וכי נאמין שהתנא התיר לכחחלה למי שיודע לקרות בלשון ׳הקודש