Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 106

ורגיל בה שד.וא יקום ויעזוב. דרכו שחלף בו מימי תנוכו ויניח אח לשון הקודש ויחליף טוב בגרוע הלא אם*׳ במקום שאמרה תורה שאם המיר והי׳ הוא ותמורתו קודש לד׳ מ״מ יע״פ חוה״ק לכתחלח לא יחליפנו ולא ימיר אוחו ובטח לא עלה על לב התנא שהתורה התירה למאום בקודש ולבחור!בלעז ושתהא לגברת אמת שפחה נואמת ,שחי זאעבורה וגם לא יעלה בדעתנו ׳שהתנא נוח! יד לכל איש ואיש ׳לעשות כל הישר בעיניו לפרוץ גדר ולהרים קולו בתוך קהל ועדה ׳ולקרות באזניהם!בלשון לעז וכל העם העומדים בעזרה כולם כאחד עונים ואומרים בשפה ברורה ובנעימה בלשון שנברא בו העולם ובלשון שנשמע מן השמים באזני כל העם בהר סיני זהו לא מסתבר כלל וכלל ואדרבה איפכא קחני שבירושלמי סוטה פרק ז׳ הלכה א׳ קחסי ואלו נאמרים בכל לשון וכר ובגמרא שם איתא וקריח שמע דכתיב ודברת בם רבי אומר אומר אני ק״ש אינו נאמר.אלא ■בלשון הקודש מה טעמא והוו הדברים האלה רבי לוי בר חיחה אזל לקיסרין שמע קלו! קריין שמע אלוניסתון (פירוש לשק יון) בעא מעכבחון שמע ר' ייסי ואיקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא-יקרינה כל עיקר (בחסיה) אלא יוצא בכל לשון שהוא לרע השיב ר׳' ברכי׳ ׳הרי מגילת אסתר הי׳ יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא פה אלא אשורית אמר ר׳ מנא מגילת אסתר הי׳ יוהע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית בלעז יוצא בה בלעז ע״כ מוכח דפליגי לדעת רבי במי שיודע לשון לעז 'ואינו יורע לה״ק אבל במי שיורע לה״ק ולעז נראה רכו״ע אמרי דלרבנן ’יצא רק בדיעבד אם קרא לעז ולרבי אפי׳ בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות בלה״ק דאי אמרת שלרבנן אפי׳ לפחחלה רשאי לקרות לעז א״כ פלוגחא רחוקה היא ולאפושי פלונחא לא מפשינן ולפי פירוש זה צריך לומר שדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע היינו רק בדיעבד אבל לא לכתחלה שמי שייודע לה״ק ולעז צריך לכתחלה לקרות לה״ק אפי׳ לדעת הרבנן ובזה נ״ל דקדוק. הלשון הטה שכתב המחבר באו״ח סי׳ ס״ב סעיף ב׳ יכול לקרותה בכל לשון ולא כתב קורא בכל לשון שיודע או רשאי לקרות וכו׳ וכדומה ונראה לי מפני שאין כאן היתר כללי אלא היתר מיוחד למי שאינו יורע לה״ק ע״כ כתב יכול לקרותה כי כן מצינן בשאר סקומוח בהיתר מיוחד לאחדים שכחה בלשון ׳יכול בגון או״ח סי נ״ח ג, מי שהוא אונם וכו׳ יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה ע״ה וכן בסי׳ ס״ו ב׳ אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק וכו׳ וכעין זה בסי׳ ס״ט א׳ וכמו כן הכא כיון שלא הותר לכל מי שירצה שקורא בלעז אלא למי שאינו יודע לה״ק לבד ע״כ כתב בלשון יכול ועיין בדיני ברכת המזון סי׳ קצ״ג שכתב שם הב״ח רלא אמרינן מצוה ליחלק אלא בשניהם סופרים וכל אחד יכול לברך ב״ה בלשון ■הקודש דהיא מצוה מן המובחר אבל אחד סופר ■ואחד בור פי׳ רהוא בור שאינו יודע לברך בל״ה אבל בלשון לעז יודע לברך אינן רשאין ליחלק אלא סופר מברך בלשון הקודש ובור יוצא ועיין בס׳ משנה ברורה סי' ס״ב ס״ק ג׳ שהמחבר העיר על דברי הב״ח הנ״ל וכתב וז״ל ועיין בספרי האחרונים דבימינו אף מצד הדיג יש ליזהר שלא לקרותה בלשון אחר כ״א בלשון הקודש כי יש כמה וכמה תיבות שאיז אנו יודעים איך להעתיקם היטב כגון חיבת ושננחם יש בו כמה ביאורים אחד לשון ילימוד ואחד לשון חדוד וכר עי״ש וכעין יזה כתב בעל ערוך השולחן סי' ס״ב ס״ק ד׳ שדרוש דשמע בכל לשון שאתה שומע אינו אלא בזמן המשנה והגמרא אבל עכשיו לא וכו׳. מכל זה יצא לנו שמי שמשנה ממבטא למבטא ברברים שבקדושה מפני שדן דין ק״ו מדאמרינן שמע בכל לשון שאתה שומע הוא טועה הרבה חדא מצר דיני זהירות במנהג האבות ועוד מפני שלכל הפחות לא איחכרר שאפי׳ בזמן המשנה והגמרא היה מותר לכל מי שרוצה שקורא ק״ש בכל לשון וע״ב הק״ו איפריך ובטל לגמרי כנ״ל. ולא לענין ק״ש ותפלה לבר הוזהרנו לדקדק עיין בטור או״ח סי׳ 0״:א שכתב ולא בק״ש בלבד אלא אף בפסוקי חמרה ובתפלה כסו ספרו בגוים