Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 105

!אח •כבודו שכחי ירושל׳ אח ותקם אח ויראו העם אח וממליכים ■אח עכ״ל והרב כיח יוסף ז״ל 'כחב ׳שהטור מצא זח בספר הייראה לר ׳)יונה ז״ל וגם כחב שהרב ר׳ דוד קמחי ז״לבחב שבכל!עח שיקרא אדם בחורה נביאים וכתובים צריך ליזהר אבל הזהירו בק״ש והוא חדין לכל ,קריאה ומה שהזהירו בק״ש היא לשחי עילות, האחת מפני שיש, .באותן הפרשיות יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים והאחרת שבל ישראל קוראים אותן• פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכד היו צריכים להזהיר 'עליו מפ!ני עמי הארץ ש!אינם בקיאים בקריאה עכ״ל וכמו כן כתב הרמ״א יבמי׳ ס״א כ״ב וז״ל וה״ה הקורא בהורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר עכ״ל ואולי ייסד הרד״ק אח דבריו על מה שסמכו חז״ל אח דינם במקרא דולמדתם אותם שכלולים בו כל לימודי תנ״ך והיה בדעתי לומר שדבריו מיוסרים ג״כ במגלה כ״ר ע״ב רבי שלח למימר לר׳ חייא כשאתה מגיע אצל וחכיחי לד׳ לא נמצאת מחרף ומגדף .והוא מקרא בישעי׳ ח׳ אבל בתפילותינו וגם בהפטורוח שלנו איננו ואעפ״כ אין להביא משם סמך לדברי הרד״ק שאולי בימי רבי הפטירו כל אותה הפרשה -הלא כפי דברי הרמב״ם ז״ל סוף מדר תפלות בשבח פ7 יתרו מפטירין בשנת :מוח המלך עוזי׳ ומשם ואילך בל הפרשיות כול! עד למרבה המשרה וגם .המקרא והכיתי הוא בתוך הפסוקים האלה והמפטיר היי קורא וחכיתי לד, באזני כל הצבור ומדוקדק בזה מה שאמר בלשון נמצאת מחרף שמשמע שאחרים מוצאים אותו מחרף ומגדף והם אותם השומעים דברי ההפטורה מפיהו. ואם גם בנידון דידן צריך לחוש לחששות חז״ל אז צריך גם כן למנוע אח התלמידים מלקרות מפרי חנ״ך במבטא מפרדי הן מצד חובת זהירות במנהג הן מצד חששות לענין דקדוק הקרואה גם נודע לכל אדם שההרגל נעשה טבע והתלמידים שהרגילו לשונם לקרות :מפרי תנ״ך בשפת עברית יקשה להם •להזהר בק״ש ובתפלה ויבשלו בלשונם ומורגלא בפומייהו דרבנן ביון דדש דש. סכל הנ״ל יצא לנו שהיחידים המשנים ממבטא למבטא בודאי עוברים על מאמר חז״ל הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם וגם על לאו דלא תתגודדו והשאלה האחרת אי שייכות חששות חז״ל שחששו בעני! חובת הדקדוק בק״ש בתפלה ובקריאת מפרי חנ״ך זה תלוי בשקול הרעת וגם זה. יורו המורים נ״י אם יש רשות ביד הצבור לשנות ממבטא למבטא בהמבמח ז׳ טובי העיר ורוב הקהל כמו שלדעת י״א מותרים הם להחליף הנוסחאות. אחר כלוחי אח כל הנ״ל זכיתי לברך אח הנותן לאדם דעת ב״ה אשר הנחני בדרך 1אמת כי מצאתי און :לי בתשובת הגאון הרב הגדול אשר בעו״ה לוקח מאתנו סוהר" ר אברהם יצחק קוק זצ״ל החשובה נמצאת בירחון "קול חורה" ׳וראיתי שם אח ך.נחל הנובע ממקור חכמתו בעוצם חריפותו פלפל בחילוקי הריעות של הרמב״ם והראב״ד ז״ל בהל׳ ק״ש פרק ב׳ לענין חיוב הדקדוק בשו״א נח זישו״א נד והגאון גלה דעתו.הרמה שבכלל דין קרא ולא דקדק באותיותיה ישנו •גם. שנוי ממבטא למבטא ושאסור לכל לשנות אח מנהג אבותיהם מביטוי לביטוי מאחר שיש בכל ביטוי דיוקים מיוחדים בתנועות והברה האותיות שלגבי ביטוי אחר נקרא זה שלא דקדק באותיותיה ולא הוי ־ לימודו תם •ועבר אמימרא דרחמנא דגמרי ולמרחם שיהא למורך חם שצריר ליתן ריוח בין הדבקים וק״ו שאמור להבליע שום אות ושום נקודה מהביטוי המקובל באותו הקהל אלו דבריו שכתב בריש תשובתו גם הביא דעת הב״ח ז״ל שכתב באו״ח מי׳ מ״א ד״ה ומ״ש ומ״מ צריך ליזהר לדקדק בהם עי״ש בב״ח והגאון הנ״ל הוסיף עליו בחשובה .וז״ל ממנו יבולי! ללמוד כמה זהירות אנו צריכים שלא להכנס לכתחלה בכלל קרא ולא דקדק באותיותיה שמי ■שמשנה מהמבטא המקובל בעדתו מאבות הראשונים הדי הוא נכשל מה במש״כ, וביחוד מי שמשנה סמבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המרוייק שבסבטאים כמפורסם שבודאי אמור לעשות כן ולפ״ד החינוך י״ל