Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 104

104 •דאפילו .ברי,עבד אינם יוצאים יד״ח מפני שנחשב כאילו .מחסירים אותיות •לגמרי ■דהוי חמיר ,טפי מקרא ולא דקדק ,באותיותיה ואעפ״י שהורגל. פה בא"" ליחן יתרון להמבטא הספרדי זהו רק שיש לו איזה תן ויופי מייחד אבל עיקר יתרון מבטא הוא דיוקו בחילוק האותיות והנקודות ובזה המבטא הספרדי.איני מגיע להמבטא האשכנזי וק״ו שהמבטא התימני הוא משובח מכולם שמדקדק לחלק הרבה בין. כל אות ותנועה בדיוק ■נמרץ חלילה למי שהוחזק בו לעזוב אוחו ולהחליפו במבטא אחר פחות מדויק ממנו בכל דברים שבקדושה חוץ ממה שאי! הקבלה של המבטאים גרועה מכל הקבלות של עניני הוראה שכ״א מהעדות מחויב הוא לקיים אל חטוש חורת אמך כמו שהדבר נהוג ועומד בעניני או״ה ועניגי חיי המשפחה בין לקולא בין לחומרא, וחלילה לפרוץ כזה פרצות כי קבלת אבות היא קיומה של חוה״ק ושאל אביך ויג|רך כתיב ולר״נ שבת כ״ג כל מילי.דרבנן מהאי קרא ילפינן לברך עליהם בוצונו, ע״ב הנני בזה מחזק ידי עושי מצוה להשתדל בכל מאמצי כח ׳ובדברי חכמים בנחת נשמעים שלא לשנות אח המבטא המקובל בכ״מ וביחוד בערת קודש אחינו התימנים דהשנוי אצלם חמיר טפי כמש״כ ואם 'נבוא לדון כעניני המוסר הפנימי מה שכתבו חכמי אמת!בקדושת התנועות ודקדוקי האותיות והמוצאות יארכו הדברים מאד, והכל עולה למקום אחד שחלילה לשלוחים בקודש לשנות ממבטא מדויק ומקובל מאז!למבטא אחר ואין למרק בזה ממה שאחרים עשו כן שלא ברצון חכמים עכ״ל ובסוף החשובה כתב שעד ביאת עת המאשרה שאיז בישראל שום פירוד ושינוי המנהגים כי יעשו כולם אגודה אחת ער אותה שעה חייבים כל בני!ישראל לקיים מאמר חז״ל הזהרו במנהג אבותיכם עכ״ל. כבר כתבתי לעיל שלענ״ד דרוש דולמדחם הוא אסמכתא בעלמא אבל הגאון הנ״ל כתב שמי שלא דקדק בקריאה עבר אמימרא דרחמנא דגמרי ולמדתם וכו׳!ועם כל זה לא ברור אצלי שרצונו לומר שדרשה גמורה ׳היא ומדאורייתא אע״פ שכתב שעבר אמימרא דרחמנא הלא כל מילי דרבנן אנו חולין במימרייהו דרחמנא ולא תסורו, וכו׳ שאל אביך ויגדך וכו׳ ובהדלקת נר חנוכה וכדומה מברכים אשר/קדשנו במצוחיו וצונו. ועתה הובא לי ספר משפטי עזיאל אשר הרב הג׳ מחור" ר בן ציון מאיר חי עזיאל נ" י ביפו ותל־־אביב הוציא בשנה שעברה ובתשובה הראשונה שם פלפל בדברי הרב קוק זצ״ל והעלה שמנהג המבטא עיקרו אינו דבר איסור וע״כ אין בשנוי המבטא משום ואל תטוש חורת אמך ובפתח הספר העתיק המחבר אגרת הרב קוק זצ״ל אשר כתבה להעיד לפני הקוראים על ערך הספר הנעלה גם העתיק שם מה שכתב לו הרב קוק ז״ל לענין החשובה הנ״ל וזהו תוכן דבריו שלדעתו יש לחלק בין הוראת מהרשר״ם והחת״ס ודעמייהו שדברו בשנויי נוסחאות ובין שנוי המבטא ושאסור לשנות ממבטא למבטא בעניני חובה אף במקומות שרגילין שם במבטא מיוחד בדבורי חוץ וז״ל לא מפני שהונהג כדבור החול מבטא מיוחד הרינו צריכיז. לשנות בדרך הוראה אח המבטאים האחרים המקובלים אצל כל עדה ועדה מהערות הקדושות; שלנו גם בעניני חורה ומצוות התלויים בבטוי שפתים עד אשר יערה עלינו רוח ממרום בבא גואל צדק עכ״ל, ועל דברי אלה של הרב המנוח קוק זצ״ל כתב 'הרב עזיאל נ״י שגם לדעתו שנוי ממבטא הוא חמור יותר משנוי הנוסחאות אבל שצריך לחלק בין שינוי מבטא הכרחי הרגיל מתוך הלשון המדוברת ברחוב ־ובבית הספר ובכל מסבות העם ושנוי מבטא שאינו הכרתי ושהשנוי ההכרחי אם בדבר שאין בו משום איסור ׳.ודאי אינו בגדר אל תטוש תורת אמך אולם שבודאי אף בשנוי הכרחי יש.לחוש להא דאמרו חז״ל אל ישנה ארם מפני המחלוקת והכל הולך אחר הרוב . שני הרבנים;הנ״ל חוו דעותיהם איך 'לנהוג בארץ ישראל ואי יש טעם להקל במקום ששיחת אנשי העיר וכמעט כל דבורם בכל עניניתם הוא במבטא מיוחד, גם בבתיהם גם בשוק ובנדון כזה הרב עזיאל נ״י נטה להקל אולם