Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 97

97 משקין המכשירין] אסמכתות והעיקר ה ל* מ כמו שבארנו פעמים רבות בכוונתי זאת. ק׳ג ב• מ מ •ז ז אמר ר יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה וכר ודל אמר משיכה מפורשה מן התורה וכר משנוי לשונם דדי אמר דבר תורה ודל אמר מפורשת מן התורה ועוד דדל מייתי קרא שמפורש בו דינו (או קנה וגר) ובדדי לא נתגלה מקור דינו היכן הוא בתורה לכך נלע״ד דאפשר לדייק מכל זה כוונתו שהיא ה ל "מ ומצינו כעין זה מימר "דבר תורה" שפירושו ה ל •מ, כגון דת רובו ומקפיד עליו חוצץ (עירובין ד), דת אהל כל שיש פותח טפח חוצץ (ברבות יט:). וציע. ק*ד י ו מ א לה: ר ש ״ י ד * ה מ י ת י ב י ח״ל והלכתא הוה נמירי לה מערכה ב־. [א] באמת אמרו לעיל בהקדמתי כבר העירותי על דברת הנמצאה הרבה בירושלמי וגם בש*ס שלנו: כל [מקום ששנינו] באמת [אמרו] הלכה [למשה מסיני] ושם קצרתי כי אין שם מקומו להאריך ועתה אבא לשלם תשלומין ולברר את הענין כפי יכולתי הקלושה בסיד. הן אמת כי בגמרא שלנו לא נמצא בשום מקום בפירוש אומר «הליט" אלא דוקא לשון "הלכה". אכן אין להסתפק כי שניהם לדבר אחד נתבונו כי הדבר ידוע שבכמה וכמה מקומות רגיל השים לקצר ולומר "הלבה" וכוונתו "הלט" וגם משם ראיה שמביא מימרא וו בשמו של דא (ב״מ ם.) שהוא מרא דעובדא בירושלמי ובאותו לשון עצמו שהובאה נם בירושלמי. ואחר זה נמשך הרמב״ם שמנה בהקדמתו הנדל כמה וכמה באמת אמרו בטור ההלכות למשה מסיני שערך שם (ע׳ לעיל) גם בפירושו למשנה כלאים פיב מ״ב כתב בדברים ברורים וז״ל וכל מקום שנאמר במשנה באמת הוא הל*מ נם בספרו הגדול כתב כ״כ בפיה מה׳ תרומות הליז ובפ״ז מה־ נזירות הליט. וכבודו במקומו מונח אבל אחר כל זה האמת יורה דרכו ז היאומן כי יסופר כי כל ביא יהא דאורייתא כסנולת] הליט וכל הדרכים של הל״מ בה? ווה דבר שאין הדעת סובלתו לדוגמא שההלכה של החזן רואה וכו׳ נמסרה למשה מסיני והלא הדבר ברור כשמש בצהרים שהיא גזרה מדרבנן כדי להרחיק את האדם מן העבירה ורעו יגיד עליו כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה וכו׳. — וראה כמה נזהר רשיי בדבריו שלא הוציא מקן קולמסו הלשון הליט רק בנדון האחד של ימי הזב והזבה (נזיר נד:) וגם על זה יש לעורר כמו שיתבאר בסיד בסמוך. נם בכל גדולי הראשונים לבד מהרטב״ם אין גם אחד שסובר שפשוטו כמשמעו וכל ביא נדון כהלים.1) ודל ר שיי ביט ם. בדיה באמת הלכה כל היכא דתני באמת הלכה ואין לחסם ולגמגם בדבר. ובסוכה לח. דיח ביא ודל כל ב״א הלכה ואין חולק בדבר. ו ה ריש במשנה תרומות שם כתב על דברי הירושלמי ודל ומיהו לאו דוקא. והראיש בה׳ מקואות שלו סוף נדה סי׳ י־א מחליט את הדבר בירך אגב וז״ל 1) בחדושי בית שאול למשנה תרומות פ*ב מ״א כתב שנם רבינו שמואל הנגיד במבוא התלמוד שלו העלה דבל באמת הל*מ ובמחכ״ת נלע״ד כי שגה ברואה והוא חשב מלח *אמת* שם לשם דבר ואיננו כן אלא הוא תואר למלות הל״מ. עיש