Nahalat tsevi · 1935-08-01 · Heft 11-12 (August 1935) · p. Seite 354

ההוא שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר הא בר ארבעין וחד יומא, וחשיב מיומא דאזלה לטבילה עד ההוא יומא לא הוד. אלא ארבעין יומין, ואמר להו האי בנדה בעל, כפתיה ואודי. א׳ב ממה שמצא מר שמואל נראה לכאורה שצודקים דברי ר יוחנן שזמן עבורה של אשד, היא סמוך לטבילתה. אם נניח שמר שמואל כיון לאמתו של דבר שהולד היה בר ארבעין וחד יומא — ובאמת אין לנו רשות להטיל בו ספק מכיון שהתלמוד בעצמו מעיד עליו■׳ דרב גובריה — הרי מצאנו לנו לפי שיטת התלמוד דרך פשוטה, איך להגן על אשה תשושת כה בפני ההריון והעמדת חייה בסכנה בלי שום נגיעת איסור של השחתת זרע — והיא{ בעלה יפרוש ממנה בליל טבילתה ועוד לילה אחד (לפי שטת רש״י סוטה כ״ז ע״א ד״ה סמוך לטבילתה) או לילות אחדים אחר ליל טבילתה, וע״י ההפרשה הזאת תשמר מהריון ומסכנה. הן אמת כי לפי דעת התום׳ סוטה כייז ע״א ד״ה אליבא, אין לנו יסוד בטוח להוציא מכלל אפשרות העבור זמן מוגבל בודאות נמורה, כי לדעתם מאן דאמר סמוך לוסתה רוב עיבורין קאמר וכמו״כ למ״ד סמוך לטבילה רק רוב עיבורין קאמר, וא״ב אפשר שתתעבר האשה גם בימים שבינתים, ואח שהוא המיעוט מי יאמר לנו כי אותה האשד, אשר אנו דנין עליה היא מן הרוב או מן המיעוט. — ואולם רק מתי מספר מלומדי תורה יודעים, כי מדע־הטבע החדיש מתחיל לחדור לאט אל תוך המיסתורין הגדול של טבע האשה ויצירת הולד ולהסיע אור על ענינים השייכים לדבר זה שהיה כספר חתום עד עתה. אולי יעלה בידינו להכריע בעזרת תוצאות המדע הדל, איזו אשד, היא בכלל הרוב ואיזו בכלל המיעוט של אותן המתעברות סמוך לטבילתן. ג. טרם נניע לעצם הענין עלינו להקדים הערה אחת ע״ד אפן ההפראה לפי שיטת מדע־הטבע החדיש; בבטן האשד, יש שני אשכלות שהביצים הזעירות מונחות שם ביצה וכיצד, בנרתיקה. בכל חודש וחודש מתבקע נרתיק אחד משני האשכלות ושתי ביצים קטנטנות נמלטות לתוך בני מיעיה של האשד, דרך סילונות דקים עד שתבאנה לחלל בית הרחם. אם פוגעות בדרכם זה בזרע האיש, הזרע מפרה אחת מהם או נם שתיהן, וזהו העיבור ותחלת יצירת הולד בבית הרחם. ואם אינן פוגעות בזרע במשך שעות מועטות, הולכות הן לאבוד, וקליפת הנרתיק שנתבקע משתנה ומתהוד, ממנה חומר ידוע (Hormon) המחולל בתוך זמן קבוע — לכד,"פ י׳ב יום ולכל היותר ט*ז יום — שינוי בנוף האשד, וגורם לראית דמיה החדשים. אלו היינו יודעים איפוא בדיוק זמן המלטת הביצים לתוך המיעים — שהוא בכל אופן רק בימים אחדים בין שתי וסתות — היינו בקיאים גם כן בזמן עבורה של האשה, כלומר יכולים היינו להגביל בדיוק באיזה ימים מימי וסתה אפשר לאשה שתתעבר. אולם לא נקל הדבר לקבוע את הזמן הזה, מפני שאינו שוה בכל הנשים — אשד, ואשד, ווסתה ואשה ואשד, וזמנה להמלטת הביצים. אעפ׳־כ יש בידנו אפשרות למצא את העת המבוקש עפ״י חשבון. לפי מצב חכמת הרפואה בזמננו החשבון הוא נכון באלו נשים שיש להן קביעות־מה(2 בוסתן.(3 2) כשאנו מדברים עיר קביעות אין המכוון על «וסת קבוע" במובן הלכי.