Nahalat tsevi · 1935-06-01 · Heft 9-10 (Juni 1935) · p. Seite 290

290 ד. י ל כ ת א גמירי לה ומם׳ "מסיני" רמב״ם פ י א מה׳ ביאת מקדש הל׳ ח׳ והל׳ ט׳ (וע׳ כ־מ) לא זכר שהוא הל־מ. נב.) ערל פסול לעבודה ומחל עבודה זבחים (ט*ו:) כ־ב: אמר ר׳חסדא ונו׳ אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל וב׳. מ• ק ה׳. ע׳ רשיי דה גמירי מוסיף ״מסיני״ ר מ ב * ם ם*ו מיה ב• מ הל־ ח׳. (וע׳ בימי) נני) תיתורא דתפילין [ע׳ ציון ציא] מנחות ל"ה. ואיר חננאל איר תיתורא דתפילץ הלימי ע׳ תוס־ דיה מעברתא. וע' רמב׳ם ם*נ מה׳ תפילין הליא והל׳ג וע׳ ביט. נדי) סית נתפרות בנידן של בהמה טהורה מס׳ סופרים פ׳א הליא. רמבים פיט מה׳ סית הלייג ודבר זה ה ל ׳ מ וע׳ כ־מ. נה.) עצם בשעורה הנזיר מגלח עליה. [במנע ובמשא אבל לאבאהל] נזיר ניז. עצם בשעורה הלבה ובו׳ תיש עצם בשעורה הלכה ורביעית דם קיו ואין דנין קיו מהלכה. שבת קליב רשיי דיה עקיבא וזיל לא ניתנה תורה שבעים לדרש בי״ג מדות. פסחים פיא: רש־ י דיה ומי דיינינן וזיל ואמר לו ר׳א לריע עצם כשעורה שהנזיר מנלח על מגעה ומשאה ה ל*מ וגר. ר מ בים פירוש המשנה נזיר שם וזיל ועצם בשעורה לא בא לנו לשון מבואר בתורה בטומאתו כמו שנתבאר לנו במם׳ אהלות אבל היא ה ל כ הי ו ב ם " ז מה׳ נזירות הל׳ ו׳ כתב וזיל ובן נזיר שננע בעצם המת אפי' עצם כשעורה או נשאו היז מגלח עליו ונו׳ ואין עצם כשעורה מטמא באהל. לא זכר כלל מזה שהוא הלכה! והוא פלא! ובדי ליישב דבריו ואף גם זאת על כי רבו חלוקי דעות בענין טומאת עצם בשעורה איזו מהלכותיה הם הליט ואיזו ממשמעות הקרא או מדין ייג מדות יצאו לכן ראיתי לסיר כאן בל הסוניא של עצם כשעורה ונם השקלא וטריא בענין טומאת רובע קב עצמות ורביעית דם הנספחים על עניננו. והנה מקור כל הסוגיות הנזי הוא משנה דאהלות פיב מיג אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה ובו׳ ובנזיר ניד. אמר ר׳ יהודה תניא ועל הנוגע בעצם או בחלל בעצם זה עצם כשעורה ובו׳ וב ב ר כ ו ת מ •א. שעורה דתנן עצם בשעורה ובו׳ [ע׳ ר ש י י דיה ואינו מטמא באהל וזיל הל*מ] ובה ו ל י ן ק כ * ו: עצם כשעורה מטמא במשא ובמגע ואינו מטמא באהל. ושם כתב ר ש * י דיה עצם כשעורה וזיל הליט דמנע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר דף נינז עצם כשעורה הלכה והתום׳ שם דיה עצם כשעורה פליני שכתבו וזיל פי׳ בקונטרס ובו׳ ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר דף ניג: ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אעיג דלא מטמא באהל. עכיל. והר מבי ם בפירוש המשנה אהלות שם כתב וזיל כבר בארנו שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ונתנו טעם בזה. [פירוש לפירושו שסמך על מה שכתב שם על משנה א׳ וזיל וכבר בארנו ששרש זה כלו אמרו ית׳ בעצם אדם וכוי] ובפ ג מה׳ טומאת מת ה ל •ב כתב ואלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל וכו׳ ועצם אפי׳ בשעורה