Nahalat tsevi · 1935-06-01 · Heft 9-10 (Juni 1935) · p. Seite 289

ושם ם •ב הי* •ט והל •י כתב ודל היו פחות מרובע אפי׳ עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ונו׳ טומאת עצם אחד הלכה מפי השמועה לפי שר כל הנונע בעצם למדנו מפי השמועה אפי׳ עצם כשעורה מטמא במנע ובמשא ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא כדין תורה ולא מדברי סופרים. [וע׳ כ׳׳מ שכתב וז־ל כלומר אפי׳ לשטתו שסובר שכל שנלמד בי־נ מדות נקרא דיס זה שהוא ה ל ׳מ נקרא דין תורה]1) היו■ מזה דלדעת רש״י שתי הלכות לימ נגעו כאן. הא׳ עיקר דין עצם כשעורה שמטמא במנע ובמשא אבל לא באהל. כמאמרו בברכות ובחולין. והב׳ שהנזיר מנלח עליה אעפי׳ שאינה מטמא באהל; ולנוכח זה שטת התום׳ שם בחולין שסוברין דההל־מ רק ואך על מה שהנזיר מגלח נאמרה. אולם 2)הם בעצמם העלו בדה ועל חצי קב ובדה ועל חצי לוג (נזיר נדט:) ד הל כ ה הוא דאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב ועל חצי לוג. הרי שנם הם מודים שרמי הל״מ שנו כאן. ואף שכללו הכל בכלל דשיעורין הל*מ זה נלע״ד דוחק נדול דא״כ אף הלכה זו שהנזיר מגלח על עצם כשעורה נכלל בכלל זה של שיעודן הל*מ וא״כ הפוכי מטרתא ל״ל? והדעה השלישית היא שטת הרמב־׳ם שסובר שעיקר דין טומאת עצם כשעורה הוא הלכה מפי השמועה אבל נלוח הנזיד לא זכר שהוא הלכה כנ״ל. בני מקומות הלכה עוקבת מקרא שבתורה3) סוטה ט •ז אדי משום ר׳ ישמעאל בג׳ מקומות וכר. רש" י ד* ה עוקבת ודל הל״מ באה ועוקרת את הפסוק ובד * ה והלכה בכל דבר וזיל לר׳ ישמעאל לא משמע ליה קראי וגו׳ אלא אהל״ט סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא. ה ר מ ב * ם פי״ד מה׳ שחיטה הלי״א ופיה מה׳ נזיר הלי״א ום־ד מה׳ גירושין הל*ב לא זכר שהם הל־מ. הבועל ארמית ק נ א י ן פוגעין בו ע״ז ל* ו: הבא על עכדם הל״ט היא וכו׳ ס נ ה ד׳ ם" ב׳. רש" י ד• ה ונתעלמה ממנו הלכה ודל שנמסרה לו בסיני. רמבים פי״ב מה׳ א״ב ה ל י ד ודבר זה הל־מ הוא. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית יבמות ע*ו: אבל נקבותיהם מותרות מיד וכו׳ שם הלכה נתעלמה ממך וכו־ שמעיז. כל מי שאינו שומע הלכה זו וכו׳ כך מקובלני מבית דינו של שמואל דרמתי וכו׳ שם סיט. דאמר מר וכו׳ קדושין ע*ה. כתובות ז: ההוא מבעי ליה למדרש עמוני ולא עמונית וכו׳ רמב״ם פי״ב *) יראה מזה דעת הר״מ דיש במשמע הלשון "הלכה מפי השמועה" בונת הרמב״ם שהיא הל״ט [וע׳ ת׳ ח״י לסימן כ״ה] וא״ב סותר זה מה שב׳ בהקדמתו הנו׳ כלל הדבר שכל מקום שימצא רמז או סמך להלכה אחת מה״ת בידוע שאינה הל/׳מ! 2) וע״ע תום׳ דף נ״גז ד״ה או בעצם וז״ל זד,ל״מ הוא דבעינן רובע וקרא אסמכתא בעלמא 3) ע׳ חדושי ר*צ חיות לסוכה ו,: שהקשה על הא דקאמר השים אתאי הילכתא וגרעיה לשלישית והא ב״ון דתנא ר׳ ישמעאל בשלשה מקומות ובמנינא לא שייך תנא ושייר א״כ היאך אפשר שתהא ההלכה מגרעת את המקרא בר מהני תלת ע״ש דל דעוקרת לחוד ומגרעת לחוד.