Nahalat tsevi · 1935-03-01 · Heft 7-8 (März 1935) · p. Seite 190

ברלין דל על השאילתות, ס־ק קי־נ, שתמה שלא הזכיר הבית יוסף שנם השאלתות פסק כרב חדקא; וגם תמה על מה שכתב הרא״ש בפרק הפועלים דכמה תנאי איפליגו אדרבי חידקא, ועיין שם באורך. וזה דוקא אם הנכרי המסרס עובר או לאו, אבל אם המסתרס נכרי, ודאי אסור לבן ברית לסרסו, דהא כל בריר, אסור לסרס, אף בהמה וחיה (והוי בכלל כל שבארצכם, כדאיתא בחנינה י־ב). והנם שבתורת כדינים מרבה כל זה מהכנוי "קם" שבמלת ארצכם, ויבא הטוען לטעון, שהנכרי לאו נבלל ד,כנוי, מ־מ זהו דבר שאין הדעת סובלתו, שיהא ס וס אסור בבר ישראל, ובבהמה ובחיה, ולא בנכרי. אלא ודאי שגם את הנכרי אסור לסרס. היוצא לנו מכל זה 5 א': רופא ישראל אסור ודאי לעשות הנתוח הדל בזכר, הן בן ברית, הן שאינו ב״ב. ב'ן רופא ישראל מותר לעשות הנתוה בנקבה נכרית, שאין בה מצות שבת. ג': בנקבה ישראלית נ״ל שבעלילה כל דהו מותר לו לעשות הנתוח דאיסתפקנא אי איכא בהאי חולנית עשה דשבת, כדכתב החת״ם סופר בתשובה הדל. ך׳ ז ישראל זכר שמניח לעשות בעצמו את חנתיח יש חשש אסור דאורייתא, וצריך עוד לברר, עד היכן מחוייב להוציא ממון כדי להפטר מן הנתוח. ה': לנקבה ישראלית מותר להניח לעשות בה הנתוח; אף אם מסייעת בהכנות. ונבא עתה אל הענין, אם מחוייב הישראל להוציא ממון, כדי להנצל מן הנתוח. וראשית דבר נודיע שע״ם חוק המלכות יפטר מן הנתוח, אם יכנס לבית חולים סונר ומסוגר (געשלאססענע אנשטאלט) על הוצאיתיו. ודא ודאי, אם איש אמיד הוא, וימצא בית חולים מסונר שיוכל בו נ״כ להנדל מאסורי מאכלות ושאר אסורים (דאי לאו הכי, הא יעבור בכל יום ויום על אסור נבלה וטרפה), ודאי שצריך להכנס שמה. אבל אם איננו איש עשיר, יש להסתפק, אי מחוייב לבזבז כל ממונו על זה. הן אמת, שמחוייב לבזבז כל ממונו כדי שלא לעבור על אסור, כדדרשו חדל, בכל מאודך, בכל ממונך, כדכתב הרמ״א בש״ע או*ח, סוף סימן תרדו, דהא דחייב להוסיף עד שליש, זה דוקא להדור ־מצוה, אבל שלא לעבור על לאו, צריך להוציא כל ממונו, מכל מקום בדד אינו רק מסייע, ואינו עושה ממש האיסור. ואם נשווה דין פרוס לדין הקפה, אז הנדרס ג־כ עובר בלאו, וא*כ יהא מחויב להוציא כל ממונו וכל הון ביתו כדי להכנם לבית הולים מסוגר ולהנצל מן האסור, אבל הדבר הזד, עדיין מוטל בספק, כמו שנסתפק המנחת חינוך, ואם לא נדמה סרום להקפה, אז אף המסייע אינו עובר לפי שטת הנקה־כ שכתבנו לעיל. ואם תאמר שמא הלכה כטורי זהב, שאף מסייע בשאר אסורים עובר, אז נאמר, כדאמרינן לעיל, שלשטת הט״ז אפשר שבנתוח אבר פנימי, אין אסור סתם מטעם אלו הספקות נ׳ל שאין לחייבו לבזבז כל ממונו על זה. ועוד נבאר, אם האיש שנעשה בו הנחוח אסור לבא בקהל, משום פצוע דכא וכרות שפכה. והנה הדבר תלוי בספק הדל אי הוי הנתוח בחוטי ביצים, דאז הוי בכלל כרות שפכה כמימרא דרבא בפרק הערל (דף ע־ה ע״ב) וכפסק המחבר באבן העזר, סימן ה׳. וא*כ הוי ספיקא דאורייתא, וצדכין להוציאו מאשתו. ובברכי יוסף להאזולאי בחלק אה״ע, סעיף ה׳, ם־ק ט״ו, הביא בשם מהר״ר עאראמא דאף נקיבה סרוסה אסורה לבא בקהל, ודבר זה הדוש פלא, ולא נמצא