Nahalat tsevi · 1935-03-01 · Heft 7-8 (März 1935) · p. Seite 187

187 Auch die Verbrechernatur der Nachkommenschaft wird dort auf dergleichen Vorgänge zurückgeführt, siehe die angegebene Talmudstelle, weiter unten. וברותי מכם המורדים והפושעים. הנה מקור דין סדום הוא הפסוק בפי אמור (ויקרא כיב, כ־ד), "ובארצכם לא תעשו", נדרש בתורת נהנים שם, ובתוספתא פרק ה׳ דיבמות, ובילקוט שמעוני, אמור, סימן תרמיב, ובשאלתות דרב אחאי גאון, סימן ק*ה, ובש־ס דירן, שבת ק** עיב, וחנינה י*ד עיב. — והנה מלשון הש״ס בשבת משמע דבזכר אסור כל מין סרוס, הן עיי נגיעה באברי הזרע, הן שלא עיי נגיעה. רק שבנגיעת אברים חייב, ובכוס של עקרים הוא אסור גרידא. ובנקבה כוס של עקרים מותר לכתחילה. וכך היא שטת רוב הפוסקים (דלא כדעת בעל ספר עצי ארזים, הובא בתשובות חתם סופר, אבן העזר, חלק א׳, סימן כ׳), וכן הוא להדיא בתוספתא דיבמות פרק ח׳ שהנקבה רשאית לשתות כוס של עקרין. וכן פסקו להדיא כל גדולי ראשונים ואחרונים, רק שהצריכו לשתית כוס עקרין של נקבה טעם הגון, כנון שיש לה צער לידה, ושקיימה כבר שבת. פשוט הוא שסרוס עיי נניעת אברי הזכר הוא אסור מדאורייתא; והנה בנידן ריק יש לעיין אי החתוך או הסתימה בשביל הזרע שנעשה ע״פ חוק המלכות דהיינו חוק הראשון הניל, דע־פ חוק שני יש כאן סרוס נמוד ודאי, בתוך הנוף (למעלה מן הניד והכים) הוי סרוס ממש. ולכאורה אין שום ספק שזהו חתוך באברי הזרע, שעייז הזכר אינו מוליד. מ־מ איכא לספוקי, דהנה בש״ס יבמות, דף ע״ה ע*ב, מפרש מהו פצוע דכא וכרות שפכה; ומפרש שיש שלשה אברים לענין זה, דהיינו: ניד, ביצים וחוטי ביצים. ואס נפצע באחד מאלו נ׳ אברים, אזי הוי פצוע דכא, ואם נכרת אחד מאלו נ׳ אברים, הוי כרות שפכה. ודוקא באלו נ׳ אברים. וחזינו דהראשונים השוו כולם דין פצוע דכא וכרות שפכה לדין פרוס; דהיינו כל מעשה שעל ידו יהיה פצוע דכא וכרות שפכה הוי מעשה דסרוס, עיין שולחן ערוך, אהיע, סימן ה׳, סעיף י״א, שהזכיר נ״כ אלו נ׳ אברים לענין סרוס. ואם כן צריכים אנו למודעי, אי השביל שבתוך הגוף נחשב נם כן לאותו ג׳ אברים. והנה בפירוש רש׳־י בשים יבמות (ע*ה ע*ב) מפרש שחוטי ביצים הם בתוך הכיס שתלוים בהם הביצים, וכן הוא בשאר מפרשים, עיין סמ״ג, סימן ק׳כ. והרמב־ם בפרק מיז מהלכות אסורי ביאה, הלכה נ׳, כתב "בשבילין שבהן תתבשל השכבת זרע". אך מלשונו בהלכה ח' משמע, שגם זה הוא בתוך הניד, ולא בתוך הגוף. (ניקב חוט לשביל מי רנלים). מכל מקום אין סברא לחלק בין חוטים שבתוך הכיס לחוטים שבתוך הנוף. לפי עדות חכמי הרפואה וחכמי הטבע הן הן חוטים שבתוך הכיס, הן הן חוטים שבתוך הנוף, והזרע יוצא מן הביצים דרך אותם חוטים מן חכים לתוך הנוף עד שיצא דרך הניד. ואם תמצי לומר לחלק, שהתורה לא אסרה סירוס אלא בנלוי ולא בפנים, הא ליתא, כדאיתא בתוספתא דיבמות פרק י׳ ובשים בכורות ליט ע*ב, דלרבי יהודה, (דפסק הרמבים כוותיה לענין סירוס) מעוך וכתות ונתוק וכרות אף בבצים, והביצים נקראו מבפנים, מפני שהן בתוך הכיס, וא־כ אין מקום לחלק בין בתוך חכים לבתוך הנוף. ואף לשאר תנאים שנחלקו על די וסברו שאין מום כי