Nahalat tsevi · 1935-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1935) · p. Seite 147

UH מדאורייתא שום זכות בהנכסים מאחר וירושת הבעל דרבנן והסקר ב*ד נמי לא מהני לעשות אינו זוכה כזוכה ולביתך נ״כ לא הוי דהרי היא מתה וא״כ הסברה נותנת דאינו מביא וקורא ואשמעינן רבותא דנם בכה*נ מביא וקורא. ולם־ז איש דפריך דל לר*י דלדידי׳ לא הוי שום רבותא במתה דהא בחיי אשתו הנכסים שלו ולאחר מיתתה לא יצאו מרשותו דאף דלא הוי יורש רק מדרבנן אבל הפקר ב׳ד הפקר ונשארו הנכסים ברשותו מדאורייתא ול״ל למנקט במתה הרי דנם לדל בעל בנכסי אשתו מביא וקורא מטעם דלביתב כקו׳ התום׳ ופסק הרמב־ם שפיר דמביא וקורא. אלא דקשה על חרמנים דפוסק אחין שחלקו לקוחות ומחזירין ביובל וא׳כ לדידי׳ דפסק כדל איך מצאנו ידינו ורגלינו בהבאת ביכורים? ולענ״ד נראה לתרץ דתוס׳ ביק דף צ׳ דה רבי מאיר וא׳ת דנבי עבדי' מלוג בשן ועין אמרינן לא לאיש ולא לאשה למאן דס־ל קים כקה־נ ואמאי לא אמרינן לאיש יוצא בשן ועין כדאמרינן לענין דין יום או יומים דהראשון ישנו בדין יום או יומים משום דא״ל קים כקודג? ונראה דאדרבא מהך פלוגתא דר־מ ודי מן יום או יומים מוכח דבעבדי מלוג מאן דס׳ל ק׳ם בקה״ג דלא לאיש ולא לאשה. דתוס׳ ב״ב הקשו אמאי לא נקט בפלוגת׳ דר*מ ודיי במוכר עבדו לפירות. ונראה דודאי נם למאן דסייל ק״ם כקהיג ע״כ מודה דלא אמרינן דכל הגוף קנוי לבעל חפירות ולבעל הנוף לא יהי׳ שום זכות דזה ננד הסברא אלא דסיל קים כקהיג דהיינו דאף שאין לו רק ק״פ עכיז אית לי׳ זכות בהנוף אלא דלפ״ז בכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה דסיל לר״י במכר הבן ומת דלא הוי מכירה דקים דהאב כקה־ג והרי נם להבן איכא קהיג והי׳ לנו לומר דחל המכירה על הזכות שיש לו ונראה דה*ט דשפיר י*ל לר״י דאין לו להבן שום זכות בהנוף בחיי האב דק״פ כקה־ג דהנה מבואר בהראשונים דמאן דס״ל שעבודא לאו דאורייתא שעבדו בפירוש נ*כ לא מהני והקשו אמאי לא נימא כי חיכי דקרקע נקנית בשטר ה*נ נקנה השעבוד בשטר ותירצו דאין קנין לחצאין והטעם נראה דקנין היינו הוצאה מרשות לרשות ודוקא אם יצא לנמרי מרשות מקנה ונכנס לרשות קונה אבל כל היכא דעדיין אגידא ביד המקנה אינו נכנס לרשות קונה ומהשתא נראה אם שייר לעצמו הפירות למאן דס־ל ק״פ כקה״ג א״כ עדיין הנוף אגידא עכ״פ ביד המקנה ולא קנה הקונה כלל דאף דהקנה גם להקונה זכות בהגוף עכ״ז מאחר שהניח נם לעצמו זכות בהנוף ממילא אין הקבין אלא לחצאין ולא הוי קנין ודוקא לאחר מיתת האב שכלה קנין האב א״ל דהקנה הבן מעכשיו אבל קודם מיתת האב אינו קנוי להק ושפיר ס־ל במכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דלא הוי מכר כלל. והשתא נראה דדוקא אם שייר לעצמו הסירות בכה״ג א״ל דלדי דס״ל ק*ם כקהיג ועדיין אנידא ביד המקנה דאין הנוף קנוי להקונה כלל וא״ל ג*כ במוכר עבדו ע״מ לשמשני ל׳ יום דשייר ג׳׳כ לעצמו הסירות ולמאן דס״ל דהוי כקה״ג א־כ עדיין אגידא ביד המקנה ולא קנה הלוקח ולא מידי והעבד עדיין ברשות הבעלים הראשונים ושפיר אמרינן דלמאן דס״ל ק״ם כקהיג דראשון ישנו בדין יום או יומים אבל במוכר עבדו לפירות ליל דלמאן דס״ל ק״ם כקהיג דהשני דיש לו ק״ם ישנו בדין יום או יומים דאף דס״ל ק*פ כקה־נ עכ*ז נודה דלא אמרינן דכל הנוף קנוי רק לבעל הסירות ואין לו לבעל הנוף שום זכות אלא דם־ל דגם לקונה הסירות א״ל זכות בהגוף וא״כ לשניהם א ׳ל זכות בהגוף ופשיטא דשניהם אינם בדין יום או יומים דכאו״א משניהם הרג עבדו של חבירו נ״כ וא״ש דלא פליני ר״מ ור״י אלא במוכר עבדו ע״מ לשמשני ל׳ יום ולא נקט במוכר עבדו לפירות והשתא בעבדי מלוג נ״כ למאן דם״ל ק״ם