Nahalat tsevi · 1935-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1935) · p. Seite 145

145 רמב*ם מורה נבוכים ח״ג: ב׳ טעמים ע״ש ר מ ב׳ ן לך לך: ואמרו בטעם המילה ששם זכרון באבר הודאוה רב המהומה והחטא לבל ישתמשו בו רק במצות ובמותר ר׳ בהיי: כתב ר׳ חננאל כי נתנה מצות מילה בשם הזה לפי שכח גבורתו של אדם תשש במילה וכר שלא תאמר החותך בשרו כחו תשש ושונאיו קמים עליו לכך אמר אני א׳ שדי אני מספיק לך כח וגבורה שתתגבר על שונאיך אתה וכל זרעך הנטולים. ע״ש אברבנל — כוזרי, ע׳ש סוף מאמר אי. ולקרוביו העניים ולא שייר לעצמו כלום ויצא מרשותו לגמרי ואינו אגיד ביד הנותן א״כ נם לדידן הק־פ א*ל נ־כ קנין הנוף אלא דאכתי אף דהוי כקה״ג עכ״ז אין הבית לנמרי שלו רק שיש לו זכות בנוף הבית ג*כ ועכים אין לו כח למכור ולהוציא לגמרי מיד אחריך אלא דמבואר בגט׳ ב*ב דנבי אחריך מהני המכירה דקיי״ל כרשב״ג אלא דפליגו הראשונים אי דינא דרשב־נ דוקא באם אמר בלשון אחריך ובדד לא נכתב בהצוואה לשון אחריך רק הבית יהי׳ כל ימי חייו לאחי ולאחר אריכת ימיו יהי׳ החצי מההכנסה לח״ק והחצי הנשאר להכנסת בלה והנה דעת רוב הפוסקים הובא נ״ב בש־ע חרט רמ״ח ראם אחריך מעכשיו לפלוני א״י למכור והשתא לכאורה אם אמר אחריך להקדש דקיי״ל אמירה כמסירה עיי' ר׳ן נדרים ל׳ א״כ לא מהני המכירה אף באחריך וא*כ בדד אין ביד רש למכור מיד אחריך דהרי אמר אחריך להח־ק ולעניים וצדקה הוי כהקדש ואמרינן דהוי כאלו אמר מעכשיו — אלא דלכאורה הבא ל״ל דהוי באלו אמר מעכשיו דאדרבה אם נאמר דהוי כאלו אמר מעכשיו ממילא לא קנאו ההקדש כלל דהרי גבי הקדש אמרינן דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום דלא הוי הקדש כלל כמבואר בש״ס והן אמת די״ל דהא דגבי הקדש אמרינן דלא חל במעכשיו ולאחר ל׳ יום דוקא בהקדש ממש דא״א להיות הגוף מהיום והפירות לאחר ל׳ יום אבל בממון עניים אף לשי׳ הסוברים דצדקה הוי כהקדש עכ״ז בידו ליתן לעניים הנוף מהיום והסירות לאחר ל׳ יום דמה לי אם נתן מתנה לעני או לאיש אחר ושפיר מהד המתנה מעכשיו לאחר ל׳ יום וא״כ בצדקה שוב א״ל דהוי כמסירה וכאלו אמר מעכשיו ואין בידו למכור ולבטל אחריך. ושוב מצאתי בקצה״ח בהדיא דנבי צדקה שפיר מהני מעכשיו לאחר ל׳ יום. ועוד נראה מטעם אחר לומר בדד דלא מהד המכירה לבטל אחריך דמבואר בראשונים דאם אמר בית זה לפלוני לי׳ שנים ואחר הזמן לפלוני דא״י למכור ולבטל אחריך והשתא נראה דדוקא אלו אמר בית זה לפלוני ואחריך לפלוני או להח״ק או לעניים בכהיג א״ל דינא דרשב״ג דאינו לשני אלא מה ששייר ואם מכר אין לו לאחריך אבל הכא הרי לא אמר רק בית זה לאחי כל ימי חייו והוי כאלו נתן לו בפירוש על זמן ול״ל דכמו דנתן לשני נתן נם לראשון וא״י למכור בכה״ג וא־כ בדד דנכתב בהצוואה בית זה לפלוני אחי כל ימי חייו ואם ימות יהי׳ הכנסה להח״ק וחציו לעניים קרובים קרוב קרוב קודם יותן להכנסת ב׳ וא״כ ל״ל דנתן לו הבית לגמרי רק מה ששייר יהי׳ לפלוני מאחר דלא אמר סתם בית זה לאחי ואחריו יהי׳ להח״ק רק אמר לאחי יהי׳ כל ימי חייו ואמר בפירוש שלא יהי׳ לאחיו רק כל ימי חייו ולא מהד המכירה. Redaktionsschluss der nächsten Nummer: 24. Adar II 5695/ 29. März 1934.