Nahalat tsevi · 1934-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1934) · p. Seite 66

66 עד ציון צ״ב אותם שקבצתי בסיד כעמיר גרנה. — כ• מערכה שניה5 א) כל באמת אמרו [באמת] שכש־ס; ב) כל "גמירי" שבש״ם; נ) כל "דבר תורה" שבש״ם; ד) כל "רמז" שבשים. ¥ ¥ * מערכה גדולה מכיל כל ההל״מ שבשים, א. ) חצי לוג שמן לתודה. מנחות פט, תניא ר־ע אומר מה תיל בשמן בשמן שני פעמים וגו׳ אמר לו ראב־ע עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו כשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר וי־א יום שבין נדה לנדה ה ל •ט. ר ש• י ד• ה ה ל *מ ודל: הליט הוא דחציו לחלות [ולרקיקין!] וחציו לרבוכה ולאו מקרא אתי. נדה עיב: הובאה כל הברייתא: ר ם ב׳ ם פיט מה׳ מעשה הקרבנות הל׳ כ׳ ודל ובכמה שמן הוא עושה השלשים חלות בחצי לוג שמן ושיעור זה הל■מ. ב. ) רביעית שמן לנזיר (ע׳ אות א.) כך היא הגירסא במנחות פח. ופט. אבל בנדה עב: הגירסא רביעית יין לנזיר. ומה שיש לעורר טובא על נירפא וו ע׳ בחדושי הרשיש ובחדושי הר־צ חיות ובחדושי מראה כהן. שם (בשים דיו). והרמב־ם תפס הגירסא דמנחות עיקר ולכן העלה בפיח מה׳ נזירות הל׳ אי וזיל ומושח העשרים ברביעית שמן ושיעור זה הליט ודין רביעית י י ן לנזיר העלה בפיה מה׳ נזירות היל ב* והיל הי. ובזה נסתלק תמיהת החיי על הרטבים על שלא זכר הליט בשיעור רביעית יין. וע׳ עוד נזיר לח. ושם הובאו בדברי ר׳ כהנא גם שניהם רביעית יין ורביעית שמן וע׳ שם דברי התום׳ דה נזיר. ואין להאריך כאן. ג. ) ייא יום שבין נדה לנדה (ע׳ אות א.) נדה עב: ענ. מאי הלכה ר׳ יוחנן אמר הלכה אחד עשר דיל אמר הלכות אחד עשר וגו׳ הני הלכות נינהו הני קראי נינהו דתניא ונו׳ אלמא קראי נינהו לר״ע קראי לראכיע הילכתא. — רשיי (דף עבן) דיה שבין וזיל בין סוף נדה לתחלת נדה משכלו ימי נדה אינה חוזרת להיות נדה לישב לראייה אחת ששה והוא עד שיבלו י*א יום. ר שיי דיה מאי הלבה וזיל דמשמע איום י*א קאמר ראביע דהוי הליט. ר שיי (דף ענ.) דיה אלמא וזיל כל דין ייא שבון נדה לנדה מבאן למדנו שהן י׳א יום ונו׳ וע׳ תום׳ דיה רבי יוחנן ותוספי ה ר אי ש (שים דיו) שהקשו על רשיי והעלו תדאי הלכה דקאמר ראביע קאי דוקא אמנין הימים דשייכי בהו דין זיבה ור׳ יוחנן וריל בסברא בעלמא פליגי עיש. והנה לכאורה יותר טוב היה להם להקשות שהרי דברי רש״י עצמן נראין כסותרין זה את זה שבדה שבין וביו״ב בדיה א ל מ א קאמר איהו גופא דקאי הך הילכחא אמנין הימים ולאפוקי ממאי דקאמר בדיה מאי הלכה דקאי איום ייא? וליישב דברי רשיי נלע״ד דהוקשה לו מלת "הלכה" שהיא לשון יחיד וטפי היה לו לומר "חלבות" לשון רבים כמספר הימים. ולפי דעתו זו היא באמת קושית השים באמרו "מאי הלבה" ולזה כוון במה