Nahalat tsevi · 1934-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1934) · p. Seite 65

65 שכתב "דמשמע איום י׳א קאמר ראב׳ע דהוי הליט" והדברים נראין כלא לצורך! אבל זה כוונתו דמשמעות הלשון מורה דמיירי ביום אחד ולא בימים רבים. והאמת יורה דרכו שכן הוא דקאי הך "הילכתא" איום י׳א אבל ממילא משתמע נמי מנין הימים וזה אמרו בדיה אלמא "כל דין י־א מכאן למדנו". ור׳ יוחנן ור״ל בהא פליני דר׳ יוחנן סיל דדוקא נקט לשון יחיד למידן מינה ומינה דיום אחד הלכה ולא ב׳ ימים ור״ל אף שנם הוא מודה דהלשון מורה על יום ייא אבל לדינא כיון דכביד, פסקינן לא הוד, נמי שמור. נם הרמב׳ם הלך בדרך זה שכתב בם*ו מהיל א׳ב הל׳ ג׳ ודל והל*מ שאין בין זמן נדה לזמן נדה אלא אחד עשר יום בלבד עכ״ל ומדין שמור לא הזכיר כלום. וע׳ שם הל׳ י* ז ו ב ם* ה מודל מטמאי משכב ומושב הל׳ ד. — סנהדרין ם •ז. דבר זה הלכה זו הלכות אחד עשר דאיתמר ונו׳. ר שיי דיה הלכות וזיל הליט משעברו ז׳ ימי הנדה אינה חוזרת להיות נדה עד שיעברו ייא יום וגר. ד.) ש י ע ו ר י ן עי ר ובי ן ד: ותסברא שיעורין מיכתב כתיבי אלא הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקרא. ם כ ה ו: [לר׳ יהודה הילכתא נמירי לה וגר] אלא הילכתא נינדו וגר. ברכות מא: ד,ני שיעורין בחדיא מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. פשט לשון הנמרא בודאי משמע דכל מקום שיקרה לפנינו שיעור שום דבר הן בארה הן לענין טומאה וטהרה הן לענין מלאכה כשבת וביו־כ ואפילו — לגוזמא — שיעור אתרוג הקטן (סוכה לד:) אחת דינו שהוא במעלת ומדרגת ה׳למ. וכעין זה כתבו התוספת בפירוש בנזיר מט: דיה ועל חצי לוג דם וזיל ואעם*י שמטמא באהל ברביעית אין הנזיר מנלח אלא על חצי לוג ושיעורי ן ד,ל* מ. נם הרטבים בהרבה מקומות בספרו הגדול תפס שטה זו וביתר בירור בסיב מה׳ טומאת מת הל׳ ב׳ שכתב ודל אעפיי שהשיעורין כלם הליט הן אמרו חכמים תחלת ברייתו של אדם כזית וכר ובסיב מה׳ מאכלות אסורות חל׳ י״א כל השיעורין ומחלקותם הליט הן.1 אכן כמעט כסתירה מד שטתם זו יראה הא דבעי רבא שם (נזיר נאן) נמלה שחסרה מהו, שיעורא גטירין לה והא חסר או בריח גמירי והא איכא? וקאי אד,א דתנן במכות יג: האוכל נמלה אחת כל שהוא חייב. ופשיט ר׳ יהודה מדיסקרתא מברייתא דקתני ושיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלת ברייתו בכעדשה שיט שיעורא נמירי לה. ופירשו רשיי והתוספת דד,כי קמיבעיא ליד, אי שיעור נמלה שלמה גמירי לה או דילמא בריח גטירי לד, ואפילו חסרה. הרי דאף מדת כל שהוא נכללת בכלל זה של שיעורין ד,לים ואתיל כדעת התום׳ והרמבים שהחלים באה להורות עצם גוף מדת הדין בכל הצרוך לפי נדלו וקטנו א*כ איך יוצדק לכלול כנדר שיעורים כזד¬! וע׳ מה שכתב בפ״ב מה׳ טומאת מת הל׳ ב* ודל אע״ם שהשיעורין כולם הל״מ הן אמרו חכמים תחלת ברייתו של אדם כזית ולפיכך שיעור טומאת בשרו כדת!