Nahalat tsevi · 1934-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1934) · p. Seite 64

64 דין כ׳ש והלא, הוא שלילת כל מדד. ושיעור מסוים וקצוב כמובן מעצמו וכמבואר כמד. פעמים בש״ם (ע׳ מכות יז. ר שמעון אומר דש למכות וכר). אמנם בר מן דין אגופא דעובדא קשה. אי שיעורין ד.ל*מ מה וד. אמרם בהרבה מקומות בש־ס כלשון זה "ושיערו חכמים" ונר כגון ושיערו חכמים* מי מקוה מ׳ סאה (חגיגה י־א.), שיערו חכמים בכעדשה (שם), ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא ועד צפרא (מנחות פט.) וכיו׳ב הרבה וביותר קשה על הך ברייחא דיומא ם. דתנינן ושינו חכמים בשיעורן [של יוודכ ושל טומאת אוכלין] וקשה עד מאד וכי תעלה על דעתך שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מדדת [הל־מ]? ובנדרים נח. תניא כל דבר שיש לו מתירין כנון טבל וכר לא נתנו בהן חכמים שיעור וכל דבר שיש לו מתירין כנון תרומה וכר נתנו בהן חכמים שיעור ע״כ וקשה וכי מקמי דליתי רבנן לא הוד. ידעינן שיעורא בכמה והלא מסיני כבר נתנה הלכה? גם על סונית השים דעירובין ודסוכד. קשה ודקארי לה מד. קארי אי ס־ד דהך דרשה דר׳ חנן דרשה נמורד.2 3 היא איכ הנך שיעורין דלא משתמעי בהאי קרא כגון בעדשה בשרץ וכביצה בטומאת אוכלין היכן רמיזין? וכעין זה הקשו בירושלמי בבורים פיא הל׳ ג׳ ושם איתא״פלוגתא דר יהודה ביר ור׳ שמואל בר נחמן חד אמר לברכה [פי׳ שיברך עליהם ברבה א׳ מעין שלש] נכללו החמש מינים בפסוק עם חטה ושעורה וחד*,אמר לשיעורין ומקשה הירושלמי מאן דאמר לברכה ניחא מאן דאמר לשיעורין והא תנינן בהרת בגרים לית הוא מימן בעדשה מן השרץ לית הוא* מימן ן [ומלות לית הוא מימן לא איתברירא מאי למימרא עיש]. ועיע בירושלמי פאר. פ״א הל׳ א׳ פלונתא דר׳ יוחנן ור׳ הושעיא אי כל השיעורים הל־מ. ובסיד לקמן ציון עיח אאריך בזה.4 וראיתי להרהיג ר׳ צבי חיות בהגהותיו למם׳ יומא (דף ם. דיה ושינו חכמים בשיעורן) שבבר התעורר בזה וישנם מתניו לרוץ ולתת טעם כעיקר לבל ענין הניל וז״ל כבר כתבתי בספרי תורת נביאים ומצאתי סמובין לזה בירושלמי ריש פאה דאע*ג דכל שיעודן ד.ל*מ היינו עניני שיעודן לשער בעדשה כזית כנרים כותבת גרוגרת כביצה אבל חילוק השיעורין איזה לשיעור מלקות באכילת איסור ואיזה לבל יראה ואיזה ליויב ואיזה לטומאה ד־ז מסרה התורה לחכמים והם עשו החילוקים כפי הכרע דעתם כמו ביו*כ שיערו דבציר מכותבת לא מיחבא דעתו וזה כלל גדול בתורה ועפיז יובנו כל 2 אבל מחא דאמרו לא תזלזל בשיעורי דרבנן(חולין צח.) ליכא לאקשויי שפירושה אפילו במידי דלא מיתמר מדאורייתא לא תזלזל בשיעוריה כ*פ רש״י שם. 3 ע׳ תום׳ סוכה ו׳ דה אלא הילכחא. וע׳ חדושי מצפה איתן על ברכות מאז שמביא דברי רא״מ מם׳ חר,ת(אדומה חמימה) דאפילו לד חנן לאו דרשא גמורה היא אלא אסמכתא. » המעיין בדברי רשיי כמעט בבל המקומות בהשים דאיירו בהו במילי דשיעודן ראה ולעינים במה הוא נוהר בדבריו שלא להוציא בפה מלא שהשיעור הנז׳ הוא הל״מ כהוויחו ובצורתו. לדוגמא ע י רובין(שם) דה שיעודן כתב וזיל שיעודן שנתנו ח כמים לכל דבר בנון בזית דם וגו׳; ע«ז סזז דה בל שטעמו זיל ועל כגון זה נאמר שיעור כזית בכא*פ הל*מ והרבה כיו״ב• וע• רש״י מם׳ ש ב ו ע ו ת י ד ז דה חייב וז״ל ואפילו לא שהה תחילה ושיעורין הללו ה ל* מ הם במי שנטמא בתוך העזרה.