Nahalat tsevi · 1934-06-01 · Heft 9-10 (Juni 1934) · p. Seite 241

241 boten wurde. Mit den Eroberern waren nun viele Juden in die neuen Gegenden gekommen, wo sie sich den an manchen Orten schon bestehenden Gemeinden angeschlossen haben. Es währte nicht lange und auch in diesen Gebieten waren bald neue jüdische Centren entstanden. Und כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם. Kaum waren die Juden in größerer Anzahl in den neuen Gegenden ansässig, so machte sich bald die Notwendigkeit geltend, hier auch neue ישיבות zu begründen. Bei der immer zunehmenden Zerstreuung ist es jetzt nicht mehr möglich gewesen, die beiden babylonischen Schulen als Mittelpunkt der Thoragelehrsamkeit und Belehrung zu erhalten. An dieser Entwicklung konnten alle Bemühungen der beiden Gaonate nichts ändern. Große Persönlichkeiten, wie die oben genannten, konnten den Auflösungsprozeß einige Zeit hinausschieben, aber nicht auf die Dauer verhindern. Mit dem Weggange eines bedeutsamen Teiles der jüdischen Bevölkerung mußte es den beiden Schulen an dem nötigen Rückhalt fehlen und zum großen Schmerze der gesamten Judenheit mußten sie lach etwa 800jährigem Bestände um 1040 ihre Pforten schließen. Aber noch vor diesem Zeitpunkt hatte sich etwas ereignet, das für die weitere Entwickelung auf dem Gebiete des ישיבה- Wesens von weittragender Bedeutung sein sollte, das daher mit Recht von R. Abraham b. David, dem Verfasser des ספר הקבלה als providentiell, als eine 'סבה מאת ה bezeichnet wird. Doch lassen wir ihn selber über dieses bedeutsame Ereignis sprechen. Es heißt dort in seinem Berichte im : ספר הקבלה ״וקודם לכן — היינו קודם שפסקו הישיבות — היתד. סבה מאת ה״ק נ״ה שנכרת הקם של ישיבות שהיה הולך עליהם מארץ ספרד וארץ המערב ואסריקא ומצרים וארץ הצבי וכן היתד. הסיבה שיצאה ממדינת קורטובה שליש ממונה על ציים שמו בן רמאחין ששלחו מלך ישמעאל בספרד ששמו עבד אל רמאחין אלנאצר והלך ממונה על ציים אדירים לכבוש ספינות אדום ועיירות סמוכות לספרד והלכו עד חוף הים של ארץ ישראל ומצאו אניד, ובה ארבעה חכמים גדולים היו הולכים ממדינת בארי למדינה נקראת ספסתין וחכמים אלו להכנסת כלה היו הולכים באחד היה ר" חושיאל אביו של רבינו חננאל והשני רבינו משה אביו של רבי חנוך אסרוהו עם אשתו ועם רבי חנוך בנו ור חנוך עודנו נער והשלישי ד שמריה בן אלחנן והרביעי איני יודע שמו. וחכמים אלו לא הגידו לשום אדם מה שמם ומה טובם וחכמתם והשליש מכר את ד שמריה באלכסנדריה של מצרים ומשם עלה למצרים והיה לראש ומכר את ר' חושיאל באפריקא בחוף הים ומשם עלה שהיתה בימים ההם חזקה מכל מדינות ישמעאל (Kaiman) אל מדינת אלקורואן שבארץ המערב ושם היה ר, חושיאל לראש ושם הוליד את ד חננאל בנו ובא השליש לקורטובא ומכר שם את רבינו משה עם ד חנוך בנו ופדאוהו אנשי