Nahalat tsevi · 1934-02-01 · Heft 5-6 (Februar 1934) · p. Seite 162

162 יין אסרו אחר החרבן ביום או בשבוע הקבוע לכהנים מכ״ש להתענות ולהספיד שאסור להם. מכל זה נראה בעליל שאנשי משמר וגם מעמד משך ימי שבוע המיוחד להם .לעבודה בבית ה׳ יוכן אחר חרבן בית קדשנו כל זמן שהכירו המשמרות את אבוחם המשרתים את פני ה׳ ואח השבוע המיוחד להם לעבודה אסור להם להתענות ולספור ,והברייתא ע״ב מיירי אחר החרק ואחר ומן ששכחו ולא הכירו משמרתם, ואע״ג דבירושלמי דייק ממחניתין דקאמר ג׳ פעמים הכהנים נושאין אח כפיהם ר׳ פעמים ביום... בתעניות ובמעמדות (תענית פ״ד ה״א) שמע מינה שמתענין במעמדות פירוש מדנושאין אח כפיהם גם במנחה. ולכאורה יש לומר שנם בזמן המשנה היו המעמדות מתענין, על זה יש לומר חרא דבגמרא בבלי מפורש המחניתין בפנים אחרות (עיין תענית כ״ו ■ב׳) ועוד אי הוי בזמן המקדש תענית המעמדות מנהג קבוע למה ליה לגמרא לדייק ממחניחין שיש לפרש גם בענין אחר, לגמור ממנהג עצמו, אלא ודאי הגמרא הירושלמי רצה לומר אדרבא דאע״ג שהתענית המעמדות אינו מנהג קבוע ■ואינו מפורסם כ״כ עכ״ם במקום שמתענין מוחרין הכהנים לישא כפיהם ולא חיישינן משום שברוח "דנהגו העם" כר״מ בתענית צבור (עיין בפנים). פלא והפלא שלא הרגישו מפרשי המשנה ובראשם הרמב״ם שהפסקא במשנתינו "אנשי מעמד מחענין ר׳ פעמים בשבוע" היא הגהה מאוחרת ואינה מעיקר דמתניחין ומקורה ומן הרבה אחר תולדות הנצרות ואחר חרבן בית המקדש ובלם עונים ואומרים שאנשי מעמר התענו ר׳ פעמים בשבוע אפילו בזמן שבית המקדש קיים ועומדים אצל הקרבת הקרבן. וזה אינו כאשר הוכחנו לפע״ד. ועוד חימא אחרת יש כי המפרשים סתמו ופרשו ההלכות של משנתנו "אנשי משמר סוחרין לשחות יין בלילה" וכן "אנשי משטר ואנשי מעמר אסורין מלספר ומלכבס" שהן דוקא בזמן המקדש מיירו ואם נעיין בתוספתא נראה!להריא דגם אחר החרבן קיימי ובלבד שאנשי משמר ומעמד מכירק אח משמרחן כדלעיל. וכן משמע להריא בגמרא (תענית י״ז א,) מכאן אסרו כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ופירש רש״י דבכהן בזמן הזה מיירי וכן סיים רבי בברייתא אסור לשתות יין לעולם, וא״כ גם ההלכה שקדמה לשחי ההלכות שהזכרנו והוא הפסקא; "ג׳ תעניות הראשונות אנשי משמר מחענין ולא משלימין" ג״ב איירי אחר החרבן מפני שמצפין ומקוין היו בכל יום ויום שיבנה בית המקדש ויהיו צריכין להיות נכונים וראויים לעבודה (עיין מנחות פרק י׳ מ״ה התקין ר׳ יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כלו אסור) ואז צריכין הרבה כהנים לעבודה וכן הסברא פשוטה אומרת אחרי שהקביעות התעניות הללו בחדשי מרחשון וכסלו היתה ואו כנהוג כל ישראל בבתיהם בעריהם מפני הגשמים והקרבנוח שהביאו מעט רמעט היו ואנשי בית אב בעצמם בלי סייעחא ראנשי משמר יכולין להקריב ולמה תקנו שאנשי משמר לא יתענו שמא יצטרכו לסייע לבית אב וזה בחדשי סרחשון וכסלו דבר שא״א הוא? אלא מפני החקוה ותוחלת נפשם על בנין המקדש בכל יום עשו התקנה הנ״ל. הטעות לפרש המשנה רוקא לממן המקדש קיים מיירי נעשתה ע״י שהיו מבינים הטעם בגמרא (תענית י״ז א׳) וק איחא