Nahalat tsevi · 1934-02-01 · Heft 5-6 (Februar 1934) · p. Seite 161

161 של ניסן בתענית ובהספד מפני שהקריבו הנשיאים באלו חיטים קרבנוח שבט ושבט והיה כל שבט ושבט אסור לו להתענות ולספוד ולעשות מלאכה מפני שי״ט שלהם היה (עיין פסחים שם וא״ח סי׳ תכ״ט מ״א ס״ק ג׳). הרי בהדיא שאפילו לנו אסור בתענית ובהספד בימים ידועים לנו שאבותינו הקריבו בהם קרבנות. וכן אץ אנו עושי! מלאכה בערב פסח אחר חצות היום (עיין ®פחים שם) וכן פסק הש״ע סי׳ חס״ח סעיף א׳ העושה מלאכה ע״פ אחר חצות משמתין אותו ואפילו לעשות בחינם אסור ופרשו המפרשים הטעם כרעת הירושלמי שהביאנו לעיל. .וכן הביא הרמב״ם פ״ח מהלכות י״ט הלכה י״ח להדיא, שהיה מקדם שחיטת הפסח של כל ישראל וי״ט שלהם היה ואסור אז •להתענות ולעשות בו מלאכה, ואע״ג דהשתא ליכא פסח מ״מ הוי דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו (עיין מ״א ס״ק א׳ וחק יעקב שם). מימרא חדא בגמרא מראה לנו שגם אחר חרבן בית קדשנו היתה התקנה של משמרות ומעמדות ־'קיימת, כדאמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וכר׳ תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר הקב״ה כבר חקנתי להם מעמדות — ר״ל סדר הקרבנוח — בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבום. הרי לך בהדיא שגם אחר החרבן קיימו המעמדות. עד איזה זמן התקנה של המעמדות נמשכה אין ידוע לנו בברור אבל אחרי שהעם בכלל צפה וקוה על בנין המקדש זמן ארוך הרבה יש לומר שגם התקנה זאת של מעמדות נשארה זמן ארור• בודאי לאכל זמן שנתקדשה התקנה של המעמדות בישראל— שהיא היחה זמן ארוך — נמנע העם מלהתענות ולספוד כי מברייתא שהביאנו לעיל נראה שהתענו בקביעות בכל שבוע ושבוע. אבל זה יש לומר במשך הזמן שהמשמרוח ידעו בברור אח בית אבותם שעבדו בימים קדמונים בבית ה׳ נמנע העם מלהתענות ומלספוד. לזה יש לנו ראיה ממגילת תענית פרק א׳ דגרסינן החם ואותן הימים כלומר הימים שהקריבו בהם קרבנוח עצים בזמן המקדש — עיין תענית •פרק ד׳ משנה ה׳ — אסורין בהספד ובתענית בין שחרב בית המקדש בין שלא חרב אמר ר׳ אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני בניו של סנאה בן בנימין ואירע ט״ב בשבח ודחינו לאחר השבח והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה פירוש שאבותינו קרבו מקדם קרבן עצים בו ביום, עיין תענית שם. א״כ ראינו שאפילו אחר החרבן כל מי שמכיר משמרתו ויודע יום שהקריבו אבותיו בו קרבן נוהג בו י״ט לאסור בתענית ובהספד. אפילו לענין שתית יין היו נוהגין כהנים אחר החרבן שלא לשחות כל שכר בשבוע.משמרתם, וכן איחא להדיא בתוספתא פרק ב׳ ג׳ כל מי שמכיר משמרתו ואח בית אב שלי והוא מבתי אבות הקבועין אין אסור אלא אוחו יום בלבד כל שמכיר אח משמרתו ואין מכיר בית אב שלו והוא מבתי אבות הקבועין אסור כל אוחו שבח, וכר, ורש״י ואחריו שאר המפרשים פרשו שההלכה זו מיירי בזמן הזה (עיין תענית י״ז א׳) וגם הרמב״ם (הלכות ביאת המקדש פ״א ה״ז) הביא בפסקיו זו הברייתא. מזה נראה ראפילו לשחות