Nahalat tsevi · 1934-02-01 · Heft 5-6 (Februar 1934) · p. Seite 160

160 אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מחענין ד׳ תעניות", הגר״א וכן הגהות מהרב •רגנשבורג מגיהין ■’בברייתא להיפך אנשי מעמד מחפללין ואנשי משמר מתענין, מפני שקשה להם המשנה שהביאנו לעיל, רשם איחא להפך במסכת סופרים (פרק י׳ ד׳) איחא אנשי משמר היו מחענין בכל יום וכן איתא בגמרא ירושלמית (תענית פ״ר ג׳) וכן הביא האגודה הגרסא. ובכתבי יר פריש •ומינכען נזכר הנוסחא אנשי מעמד ואנשי משמר היו מחענין. קוראי נחמד! כרי להראות בעליל שהברייתא שהביאנו מיירי דוקא לאחר החרבן נשימה עין על מה שמקובל אצל מפרשי הש״ס ע״ר אנשי משמר ומעמר. אנשי משמר הם כהנים ולוים שמקריבין בכל יום קרבנוח הצבור והיחיד ומשוררים במשך הקרבת הקרבן. בחור מקריבי הקרק נאסר להם התענית וההספד כמפורש בהדיא במשנה, אפילו בתענית צבור לא שרי להם (עיין תענית פרק ב׳ ר) כדי לעמוד בשמחה במשך ההקרבה. ואנשי המעמד עמדו■ בתפילה אצל הקרבן אבל גם הם השתתפו באיזה ענין כהקרבת הקרבן ע״כ בטלה המעמדות ביום!קרבן מוסף או עצים (עיין פ״ד מ״ה). א״כ סברא פשוטה היא שגם להם נאסר התענית כאשר הם צריכין לספר עצמם קורם שנכנסו למשמרתם בשוה לאנשי משמר (משנה ז׳). אחר הצעה הזאת היכן שנגרם קשה להבין כי ממן המקדש לא אנשי משמר ולא אנשי המעמדות רשאים להתענות מפני עבודה ומכ״ש לפי גרסת הכחבי יד פריש ומינכען שאלו ואלו מתענין הטעות נראית לעין. אלא ודאי הברייתא מיירי אחר החרבן ותימא ופלא על גדולי עולם שלא הרגישו והבינו הדבר על בוריו שהברייתא מיירי אחר תחרבן. כאשר נבאר לקמיה המשמרות וגם המעמדות קיימו ועמדו משך זמן הרבה אחר החרבן והלשון על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון כלומר שהם מחפללין שתהא מעמדם רצה לומר חורת הקרבן נתקבל בשמי מעלה ברצון. ע״כ לא נזכר בברייתא אפילו בחיבה אחת האנשים שמקריבין הקרבן. אחר החרבן אפשר שאנשי משמר ומעמד התענו אם לא ידעו משמרתם (עיין לקמן). וראיה ברורה לשערתני ולדעתנו שאנשי משמר ומעמד במשך עבודתם לא התענו וגם נאסר להם למנוע מאכל מפיהם היא מירושלמי דגרסינן החם מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב? אינו כדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב כהא רחניא הרי עלי עצים למזבח וגיזורין למערכה אסור בהספד בתענית ובעשיח מלאכה בו ביום. אמר ר׳ יונה אינון חמידין קרבנוחיהם של כל ישראל אינון אם יהיו כל ישראל בטלין הכתיב ואספת דגנך ומי אוסף להם את הדגן? אלא שהתקינו הנביאים הראשונים כ״ד משמרות ועל כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם של כהנים ולוים וישראלים, א״ב נראה להדיא שיהירושלמי סובר שעיקר התקנה של משמרות ומעמדות היחה כדי למנוע את העם הכללי מאיסור המלאכה ומאיסור תענית ביום הקרבת קרבנם וגם סבירא ליה להירושלמי שאיסור זה מדאורייתא (עיין ירושלמי :פסחים פ״ד ה״א; בבלי פסחים רף נ׳ א׳ תוספות ד״ה "מקום שנהגו") אף על גב דהש״ם שלנו חולק על הירושלמי (עיין חגיגה י״ז תוספות ה״ה אלא לאו לחשלומין) מ״מ מודה דמדרבנן ודאי אסור לעשות מלאכה ולהתענות ביום הקרבת הקרבן . כדבר זה נתנו המפרשים טעם על מנהגנו לאסור בי״ר ישים ראשונים