Nahalat tsevi · 1933-10-01 · Heft 1-2 (Oktober 1933) · p. Seite 39

39 והוא הטעם אם ע״י איזה סבה נצל הנרדף מיד הרודף ואין ביד הרודף לעשות לו רעה שלא נתן רשות להרוג את הרודף ומי שיהרגהו הוא בכלל רוצח וחייב מיתה ועיין עוד רמב״ם פ״א מה׳ רוצח הלכה י־נ. והנה זה הנאשם הנרדף מיד העדים בשעה שהוזמו העדים המאשימים ורודפים אותו כבר הוא נצל מידם דאוקי תרי בהדי תרי ונברא אוקי אחזקתיה וכיון שכבר ניצל הנרדף אין להרודפים חטא משפט מות ומדוע יהרגו והדרי קושיא לדוכתיה. מר ביברפלד שליט״א הביא דעות הראשונים בעינן זה ודחה אותם בשתי ידים ואני פי הראשונים, אשר לבם היתה רחבה משלנו, אשמור וטעם זקנים אקח לישב דבריהם ולהבינם כפי יכלתי החלושה. הנה כל המעיין בדברי הש״ר הירש זצ״ל יראה בעליל שדעתו כדעת הכסף משנה, שהביא מר בינרפלד שליט״א בדעה הרביעית שע״י שהמו גדלה ענש העדים הדוממים מנשוא "ונדחו מעל ספי מקום משפט בני אדם ונמסרו לדין שמים הישר והצדק כאשר נאמר גם על הנשבע לשוא כי לא ינקה הי". וזהו ההפך ממה שכתב מר ביברפלד שליט״א ואשר הקשה על הכסף משנה בדעה הד אין בה כדאי להשיב כי מאיליה היא נופלת. ואשר הקשה על הכסף משנה בדעה הראשונה5 האמת אתו! כפי הכלל שמרשעים יצא רשע בודאי חטאים העדים הזוממין בנפשותם יען בא תקלה וו על ידם, אך מי יודע מה חטאו (עיין מהרש״א ח״א מכות יי ע״ב) משום ההריגה אין בהם חטא משפט מות מברא קטילא קטלו וחטא האחר אשר על ידו נגרר חטא זה לא נודע מה הוא מי התרה אותם עליו והבי״ד לא ידון דיני נפשות באומדנא כלשון הרטב •ם ם׳ כ״ד מה׳ סנהדרין יש לדיין לדון דיני ממונות וכו׳ ע״כ, אבל לא בדיני נפשות ועיין סנהדרין לב׳ ע״ב. ועתה אסיים בדברי אנדה: דה כ׳א ע״ב בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב ישר דברי אמת ע־ם שנים עדים יומת המת, עיין מכות כ׳־נ ע״ב ובפוסקים שלמדו ממשפט שלמה הע״ה במעשה דשתי הזונות, שיש לדון ע׳פ אומדנא וזה נגד הגמרא דדה הדל ולפי הדל יש לישב דבקש קהלת לדון דינין שבלב נם בדיני נפשות ויצתה בת קול ואמרה על פי שנים עדים וכו׳ ולא באומדנא וק״ל. מרדכי ה״ק שטיין Tempelleuchter und Chanukohlichter. Von Willy Wo II, Köln. Wenngleich die Chanukohlichter geschichtlich und begrifflich der Menauroh des Tempels entstammen, weichen sie in wichtigen Vorschriften von ihr ab. Eine Betrachtung dieser Vorschriften erscheint daher recht interessant. Bei den Chanukohlichtern lautet die Hegel: ,הדלקה עושה מצוד ״Das Anziinden bewirkt die Mizwoh.u Dagegen gilt für den Tempelleuchter der Satz: ״ הדלקה לאו עבודה היאDas Anzünden ist keine