Nahalat tsevi · 1933-10-01 · Heft 1-2 (Oktober 1933) · p. Seite 38

38 ist jedoch der Umstand, dab alle פוסקים darin einig sind, daß nach vollbrachter Tat, da die Tötung durch einen Dritten verboten und die Bestrafung des רודף nur dem Gerichte zusteht, dieses selbst eine Strafe ohne עדים והתראה nicht vollziehen darf. Dieser פסק gehr auf eine גמרא סנהדרין דף ע״ב ע״ב zurück, in der es heißt: אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו, קסבר רודף אין צריך התראה, wozu רש״י bemerkt: קסבר רב הונה רודף אין צריך התראה לענין להצילו בנפשו, דל א ניתנה התראה אלא לענין בית דין, דלא מצו למקטליה אם הרג בלא התראה. Das Gericht darf also, wie aus Rafchis Erklärung deutlich ersichtlich ist, in keinem Falle - auch nicht den רודף ohne richtige התראה töten oder auch nur strafen. Wie könnte also der התראה-'Verzicht bei לא הרגו נהרגין, da ja die Tötung durch das Gericht erfolgt, durch die Gleichsetzung der überführten Zeugen mit dem רודף erklärt werden? Der Verfasser wird also um die Heranziehung der von der גמרא angeführten Gründe keinesfalls herumkommen können. Bei dieser Gelegenheit möchte ich auf eine von mir versuchte Lösung des vom Verfasser behandelten Problems hinweisen, die am Schlüsse eines im ״Jefchurun" XVII. Jahrg. (1930) S. 391/404 erfchienenen Aufsatzes zu finden ist. II. Eine weitere kritische Bemerkung zn dem nämlichen Artikel sendet ans Herr M. Stein, Soinbathely. אם כי צעיר לימים אנכי ועדי בינה לא הנעתי בכל זאת ארהיב בנפשי עו להעיר איזה הערות במאמרו של דר. ם. ביברפלד שליט״א במחברת האחרונה של הנחלת צבי ואם כי לא ידעתי את האיש בכל זאת אכנהו בכל לשון יקר ותפארת כי מכתלי מכתבו ניכר, כי ת״ח עצום בקי וחריף הוא ואתו הסליחה אם תפלוט קולמוסי דברים אשר לא כן ושגיאות מי יבין. כלל העולה מדברי מר ביברפלד שליטיא הוא: יען אשר אין עונשים מן הדין אין לבית דין להרוג העדים זוממין שהרגו, כי הם לא עשו רק גרמו ההריגה ובדיני התורה אין עונשים על גרמא בעלמא ומעתה קשה איפכא מדוע כשלא הרגו נהרגים, הלא אף נרמא לא עשו ועל זה תירץ מר ביברפעלד שליט״א, כי העדים זוממין רודפים אחר הנאשם להרגו ורודף נתן להצילו בנפשו. הנה הא דרודף נתן להצילו בנפשו הוא רק אם אי אפשר שינצל הנרדף באפן אחר רק שיהרג הרודף, אבל כשכבר נצל הנרדף עיי איזה סבה אין לנו רשות להרוג את הרודף, כי הוא לא עשה רעה בפועל, ורק להציל נתן רשות להרונ את הרודף כמבואר בהאי דינא שמביא מר ביברפלד שליט״א בשם הרמב׳ם, שטי שהורג את הרודף אחר שהרג טרם עמדו לדין היז בכלל רוצח וחייב מיתה